בש"א 12571/09

תקציר

המבקשים, שהותקפו ונסחטו על ידי המשיב טופז, ביקשו עיקול זמני של כספי טופז כדי להבטיח את פסק הדין שעשוי להינתן לטובתם. טופז טען כי יש לדחות את הבקשה משום שהמבקשים לא גיבשו את עילת התביעה שלהם באמצעות מתן חוות דעת רפואית, כנדרש בחוק. השופט חלק על כך, וקבע כי קיימים חריגים לדרישה זו וכי המבקשים עשו מאמץ סביר לקבל את חוות הדעת אך לא יכלו לעשות כן בשל נסיבות שאינן בשליטתם. השופט העניק למבקשים ארכה של 30 יום להגשת חוות הדעת. השופט דחה גם את טענתו של טופז כי עיקול אינו ראוי בתביעות נזקי גוף, תוך שהוא מצטט פסיקות קודמות שהתירו עיקול במקרים כאלה. באשר לקיומה של עילת תביעה, קבע השופט כי טענת המבקשים אינה מופרכת ובעלת סיכויי הצלחה סבירים. השופט בחן את הראיות שהוצגו וקבע כי די בהן כדי לבסס עילה לכאורה נגד טופז. ראיות אלה כללו מכתבי איומים, סטטוס כתב האישום והחלטת המעצר נגד טופז והודאתו לכאורה של טופז. עוד קבע השופט כי המבקשים הביאו ראיות מספיקות לכאורה לנזק שנגרם להם, לרבות נזקים פיזיים ונפשיים, אובדן כושר השתכרות ופיצויים עונשיים. השופטת הסכימה עם טענת המבקשים כי קיים סיכון שטופז יבריח את רכושו כדי להימנע מביצוע פסק הדין, וכי מאזן הנוחות נוטה להותיר את העיקול על כנו. בנוסף, דחתה השופטת את טענותיו של טופז בדבר חוסר תום לב וחוסר ניקיון מצד המבקשים. בעקבות זאת פסק השופט לטובת המבקשים, התיר עיקול זמני של כספי טופז והורה לטופז לשאת בהוצאות הבקשה.