דב"ע נז/308 - 05

תקציר

לאה קלמר, המערערת המיוצגת על ידי בנה, תבעה מהמוסד לביטוח לאומי (המשיב) גמלת סיעוד בשיעור של 150% בשם אמו, שחיה בגפה וסבלה ממספר מחלות. המכון העניק לה גמלה של 100%, אך הבן טען להגדלת שיעור הטיפול. לבית המשפט היו שתי משימות עיקריות למלא בקבלת החלטה זו. ראשית, לקבוע את מידת תלותה של גברת קלמר באחרים, על ידי הערכת הצורך שלה בעזרה באכילה, הלבשה, רחצה, ניידות והפרשות, כדי לקבוע אם היא תלויה במידה רבה או לחלוטין באחרים. שנית, להחליט אם היא זקוקה להשגחה או להשגחה מתמדת, כהגדרתה בחוק הביטוח הלאומי. בית המשפט הגיע למסקנה כי למרות תלותה הרבה של הגב' קלמר בזולת בפעולות יומיומיות רבות, היא אינה זכאית להיות תלויה לחלוטין, שכן היא אינה נזקקת לסיוע מסביב לשעון בניידות ובתפקודים אישיים. יתר על כן, בית המשפט קבע כי היא אינה זקוקה להשגחה מתמדת שכן אין ראיות לכך שהיא מהווה סכנה לעצמה או לאחרים, כפי שהסיקה האחות שבדקה אותה. בית המשפט שקל גם את שיטת הניקוד המוסדית בה השתמש המשיב והסכים כי הגב' קלמר אינה זכאית לשיעור הגבוה יותר. לפיכך נדחה הערעור, אך בית המשפט הכיר בכך שאם מצבה יחמיר, היא תוכל להגיש תביעה חדשה.