בג"צ 3752/10

תקציר

פסק הדין עסק בסוגיה הרגישה של איזון בין מגזרים שונים בחברה הישראלית, ובפרט בכל הנוגע לחוק מוסדות חינוך תרבותיים, הפוטר מוסדות מסוימים, בעיקר חרדים, מהכללת לימודי ליבה. בית המשפט בחן האם חוק זה פוגע בזכויות חוקתיות כגון חינוך, אוטונומיה וכבוד. השופטת ארבל, בראישתה הכוללת, ראתה את החוק כבלתי חוקתי, וטענה כי הוא אינו מאזן בין זכות התלמידים לחינוך לבין אוטונומיה הורית וזכויות תרבותיות, והדגישה את חשיבותו של חינוך הליבה להשתלבות ולהזדמנויות בחברה. השופטים ג'ובראן וארבל הסכימו על הצורך בלימודי ליבה כדי למנוע פגיעה בלתי מידתית בסיכוייהם העתידיים של התלמידים. מנגד, השופטים הנדל, חיות והנשיאה, בין היתר, תהו אם הוכחה פגיעה חוקתית באופן משכנע, שהתמקדה באוטונומיה של הורים חרדים לבחור את חינוך ילדיהם. הם טענו כי החוק עולה בקנה אחד עם זכויות ההורים והתרבות, וראו בו חלק מפשרה חברתית רחבה יותר ולא סוגיה בעלת עניין חוקתי. בסופו של דבר, הרוב מצא את החוק בגדר הזכות החקיקתית בשל היעדר תשתית עובדתית מהותית לפגיעה חוקתית, ובחר לכבד את הפשרה החקיקתית מבלי להטיל מנדט על לימודי ליבה במוסדות אלה. העתירה נדחתה, ובית המשפט הדגיש את הצורך המתמשך בהידברות ובהבנה בין המגזרים השונים להשגת גישה מאוזנת ומכילה.