ת"א 36052-02-23

תקציר

השופט קבע כי התביעה שהגישו התובעים התיישנה. טענות התובעים נבעו מסכסוך מסחרי שבמסגרתו גזלו לכאורה שותפיהם את עסקיהם המשותפים. השופט קבע כי עילת התביעה קמה כאשר נגרם לתובעים נזק בשנת 2012, ותקופת ההתיישנות בת שבע השנים חלפה בטרם הגישו התובעים את תביעתם. השופטת דחתה את טענות התובעים כי תביעתם נופלת תחת דוקטרינת הנזיקין הנמשכת, שכן המעשה העוולתי לא היה מתמשך; במקום זאת, היה זה מעשה בודד שגרם לנזק מתמשך. השופטת גם דחתה את טענות התובעים בנוגע למועד שבו קמה עילת התביעה, וקבעה כי לתובעים הייתה סמכות מהותית לפתוח בהליכים משפטיים הרבה יותר מוקדם ממה שעשו בפועל. כמו כן, השופט קבע כי ניתן היה להעריך את הנזק שנגרם לתובעים בסמוך לאחר התרחשות המעשה העוולה, ולא חלו ההוראות בדבר איחור בגילוי הנזק לפי סעיף 8 לחוק ההתיישנות וסעיף 89 לפקודת הנזיקין. לבסוף, קבע השופט כי השאלה האם הנתבעים ויתרו על הגנת ההתיישנות מחייב בירור נוסף וקבע דיון לשם כך.