ע"א 4126/05

תקציר

בתיק שעסק בתביעות בעלות על קרקע בשכונת שייח ג'ראח בירושלים, ביקשה המערערת פסק דין הצהרתי לביסוס בעלות על 18/24 חלקים במקרקעין הידועים כמערת שמעון הצדיק. התביעה התבססה על הסכם מכירה משנת 1961 עם אליאס אלבנדק, ששורשיו בבעלות משפחתית מוקדמת יותר ובמסמכים מהתקופה העות'מאנית, במיוחד "קושאן" טורקי. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה מחמת התיישנות ולא הצליח להוכיח בעלות, תוך שהוא מציין סוגיות כמו שינויים בקושאן, מה שמעלה ספקות לגבי אמיתותו. המערערת לא פעלה במשך עשרות שנים למימוש זכויות בעלות ולא שילמה מיסים ולא ניהלה את הנכס. יתר על כן, הציגו המשיבים, שהורכבו מאגודות קהילתיות יהודיות, ראיות היסטוריות לבעלות משנת 1875, לרבות רישומים קודמים ותצהירים המאשרים את טענותיהם. הערעורים כללו טענות לאי סדרים פרוצדורליים, הטיה משטרתית בטענות לזיוף מסמכים וטיפול לא ראוי בפסק הדין של בית המשפט המחוזי. הערעור נדחה כאשר ערכאת הערעור אישרה את החלטת בית המשפט המחוזי. ראיות המערערת לא נמצאו מספיקות להוכחת בעלות, בעוד טענתם ארוכת השנים של המשיבים נתמכה בתיעוד היסטורי רציף. בית המשפט לא פסק להכריז על המשיבים כבעלים חוקיים בשל היעדר ערעור מצדם, והותיר את הדלת פתוחה להליכים משפטיים עתידיים ליישוב סופי של תביעות בעלות.