ת"פ 68386-11-20

תקציר

בגזר דין זה הואשם הנאשם תחילה והודה בהחזקת כמויות קטנות של סמים מסוכנים, לרבות קנאביס ו-MDMA, לפי סעיף 7 לפקודת הסמים המסוכנים. בתחילה הושג הסכם פרוצדורלי, שהוביל להרשעת הנאשם במספר סעיפי אישום, כאשר בית המשפט הפנה את הנאשם לקבלת תסקיר שירות מבחן אך לא נקבע הסכם עונשי. לאורך כל תקופת המבחן, הפגין הנאשם מעורבות לא עקבית בטיפול, הפגין מוטיבציה לעיתים אך בסופו של דבר עזב את הקהילה הטיפולית בטרם עת. במהלך הדיון, התובע קרא להחמרת העונש, תוך הדגשת אי עמידתו של הנאשם בתנאים מסוימים וחוסר צורך בטיפול, וביקש עונש מאסר. מנגד, ההגנה טענה להקלות, בהתבסס על שינוי חקיקה המסווג מחדש החזקת קנאביס לשימוש עצמי כעבירה מנהלית, תוך הצגת הנאשם כאדם מתוקן שאינו משתמש עוד בסמים. בהערכת התיק, בית המשפט הכיר בסיווג המנהלי מחדש של החזקת קנאביס והביא בחשבון את עברו הפלילי של הנאשם, סירובו לעבור טיפול, אי עמידה בתנאי מבחן והיבטים חיוביים כמו הודאתו והזמן שחלף מאז ביצוע העבירות. בית המשפט הטיל עונש בקצה התחתון בטווח המתאים, המשקף את החומרה המופחתת של החזקת כמות נמוכה של MDMA, ובכך גזר על הנאשם בסך הכל ארבעה חודשי עבודות שירות ומאסר על תנאי נוספים כדי להרתיע מפני עבירות עתידיות. הוטל קנס, לצד פסילת רישיון נהיגה על תנאי המותנית בהתנהגות חטופה בעתיד, בעוד בית המשפט דחה אפשרויות כגון הארכת מאסר על תנאי, ובחר במקום זאת בריצוי עונשים במקביל והוראה על השמדת הסמים שנתפסו.