רע"א 3692/07

תקציר

הבקשה נדחתה לאחר שבית המשפט הגיע למסקנה כי הטענות שהוצגו אינן מעוררות שאלות משפטיות בעלות חשיבות ציבורית או השלכות עתידיות. מדובר בסכסוך שבו נמצא כי המבקש הפר הסכם שכירות בכך שלא שילם דמי שכירות ושינה את ייעוד השימוש בדירה, כפי שנקבע על ידי בית משפט השלום ואושר על ידי בית המשפט המחוזי. ממצאים עובדתיים אלה נקבעו כבלתי ניתנים לערעור, בהיעדר טעות בולטת, כפי שנקבע בפסיקה קודמת. סוגיית הדיירות המוגנת, שהוקמה במקור בזמן מצוקת דיור כדי לתמוך בדיירים בעלי הכנסה נמוכה, התפתחה בפרשנותה עקב הקשרים סוציו-אקונומיים משתנים, והצדיקה עוד יותר את תחולתו הצרה של חוק הגנת הדייר. כן האשים המבקש את המשיבים בכך שפעלו בחוסר תום לב כדי לגרום להפרה; עם זאת, בית המשפט לא מצא ראיות ממשיות להתנהלות כזו. יתר על כן, גם אם נניח חסימה כלשהי, ההפרה העצמאית הנוספת של המבקש, על ידי הקמת יציע בחצר, חיזקה את ההפרה. למרות שהוכר המצוקה על הפינוי, הדגיש בית המשפט כי רק מקרים ספציפיים וחריגים מצדיקים חריגה מהליכי הפינוי. הפרותיו החוזרות ונשנות של המבקש שללו את התנאים הדרושים לסעד מן היושר, והעדר פגיעתם של המשיבים לא פטר את השוכר מעמידה בהתחייבויות חוזיות. בית המשפט הדגיש את העיקרון לפיו פינוי אינו צריך להיות תלוי אך ורק במצבו הכלכלי של מי מהצדדים. בסופו של דבר, היא הגיעה למסקנה שהצדק אינו מצדיק התערבות ואישרה את הפינוי מבלי לפסוק הוצאות, בהתאם לאמות מידה משפטיות מבוססות.