עת"מ 59023-10-20

תקציר

העתירה נסובה סביב דרישת רשות האוכלוסין כי העותרת, שעלתה לישראל בשנת 1994 בהיותה בת שנתיים, תציג דרכון גיאורגי תקף או סירוב רשמי להנפיקו, כתנאי מוקדם לטיפול בבקשתה לקבלת מעמד קבע בישראל מטעמים הומניטריים. נוהל הרשות אכן מחייב דרכון לבקשות מסוג זה, אך השופט קובע כי יש לוותר על דרישה זו בעניינה של העותרת בשל נסיבותיה החריגות. היא חיה בישראל כמעט כל חייה, אך לא הצליחה לקבל דרכון או מענה כלשהו מהשגרירות הגאורגית, למרות מאמצים מאומצים. יתר על כן, השופטת מדגישה כי התעקשותה של הרשות על דרישה זו בעניינה – כאשר זהותה אינה מוטלת בספק – אינה מוצדקת וגורמת לעיוות דין. ההגינות המינהלית מחייבת את הרשות להפעיל שיקול דעת ולסטות מהנוהל הרגיל שלה במקרים פרטניים כאלה. השופט מורה לרשות לדון בבקשת העותר לגופה מבלי לעמוד על דרישת הדרכון. בנוסף, הרשות מונחית להעניק לעותרת רישיון לישיבת ארעי, המתחדשת עד לקבלת החלטה סופית בבקשתה. החלטה זו תובא בפני בא כוח העותר בתוך 45 יום, ולאחר מכן, אם תידחה, תימנע הרשות מגירוש העותר ל-45 יום נוספים. השופט מדגיש כי אין בפסק דין זה כדי להכריע מראש את החלטת הרשות לגופה של הבקשה.