בש"פ 8932/12

תקציר

עניינו של הערעור בבקשת המערער לבטל החלטה של ערכאה נמוכה יותר להחזיקו במעצר עד תום הליכי ההסגרה. על בית המשפט לדון בשתי שאלות. ראשית, עליה לקבוע את הרף הראייתי הנדרש למעצרו של מבוקש להסגרה. בית המשפט קובע כי רף המעצר בהליך הסגרה נמוך מזה של הליך פלילי, אך הוא עדיין קיים. על השופט לבחון את הראיות שהוצגו ואת ההשלכות האפשריות של שלילת חירותו של הפרט בטרם יוחלט על הכרעת דין או הסגרה. אמת מידה ראייתית זו נועדה לאזן בין זכויות הפרט לבין חובתה של המדינה לקיים הסכמים בינלאומיים בנושא הסגרה. שנית, על בית המשפט לבחון האם הראיות הקיימות עומדות ברף הנדרש. המדינה הציגה ראיות נסיבתיות המצביעות על מעורבותו המכוונת של המערער בהצתת מחסן. סנגורו של המערער טען כי הוא נחטף ואולץ לבצע את המעשה, אך בית המשפט מוצא כי גרסה זו אינה שוללת את הראיות החזקות לכאורה נגדו. המדינה עמדה בנטל הראייתי הנדרש למעצר, במיוחד בהתחשב בנוכחותו הבלתי מעורערת של המערער בזירת הפשע ובמניע שיוחס לו. זאת ועוד, בית המשפט מצדיק את הצורך במעצרו של המערער, תוך שהוא מציין את הסיכון שיימלט מן הדין וישבש את ההליך, במיוחד נוכח העבר שהיגר מצרפת בעודו עומד בפני אישום פלילי. גם אופי העבירות המיוחסות – קשירת קשר, הצתה וגרימת מוות – מצביע על רמה גבוהה של מסוכנות. בית המשפט מגיע למסקנה כי מעצר הוא האמצעי המתאים במקרה זה וכי אין חלופה ראויה שתשיג את מטרות הליך ההסגרה. לפיכך, הערעור נדחה, והמערער יישאר במעצר עד תום הליכי ההסגרה.