דב"ע מט/161 - 0

תקציר

המוסד לביטוח לאומי סירב לשלם למר רביב חנון גמלה עבור הסדרים מיוחדים עבור בנו, שמעון, שנולד בשנת 1976 וסבל מנכות. המוסד ביסס את החלטתו על תקנה 2(א) לתקנות הביטוח הלאומי, וטען כי שמעון לא היה זכאי לגמלה משום שלא היה תלוי במידה רבה בעזרת הזולת ברוב שעות היממה. התקנה המדוברת נועדה להעניק גמלה חודשית לילדים נכים הזקוקים לסיוע משמעותי, אך הערכת מצבו של שמעון על ידי המכון לא תמכה בכך. המשפט התמקד בהערכת המכון את הצורך של שמעון בעזרה ואת השעות שבילה בבית הספר. בית המשפט הכיר בכך שלשמעון יש מוגבלות, אך מצא כי הערכת המכון הייתה מדויקת וכי צרכיו לא חרגו באופן משמעותי מבני גילו. בנוסף, בית המשפט הטיל ספק בשימוש הפוטנציאלי בהטבה כדי לשכור מטפלת, ורמז כי הדבר עלול להכשיל את מטרת ההטבה. בסופו של דבר, אישר סגן הנשיא את החלטת המכון ודחה את הערעור, מה שהוביל לכך שפסק הדין היה לטובת המכון.