ת"א 59440-10-20

תקציר

מערכת יחסים בין בנק ללקוחותיו היא מערכת יחסים מיוחדת העומדת תחת בחינה מוגברת בהשוואה להוראות דיני החוזים הכלליים. על הבנק מוטלת חובת זהירות לנהוג בלקוחותיו בשקיפות, בהגינות וביושרה. היקפה של חובה זו משתנה בהתאם לנסיבות ולהסתברות להתממשות הסיכון. במקרה זה האשימה התובעת את הבנק באי הנפקת ערבות בנקאית, דבר שהוביל להפסדים לאחר שהחמיצה מכרז. עם זאת, התובע לא פירט את הטענות המשפטיות או העוולות המיוחסות לבנק. טענת הקיפוח לא גובתה בראיות, וגם הטענה להפרת חוזה לא נתמכה שכן התובעת לא הציגה כל התחייבות חוזית לבנק להנפיק ערבות בלתי מותנית. באשר לעוולת הרשלנות, בעוד הבנק חב חובת זהירות כללית כלפי לקוחותיו, התובעת לא הוכיחה כי טיפול הבנק בבקשתה היה רשלני. הבנק מחויב לכללים נוקשים ולנהלים פנימיים, והתובע לא הראה כי הבנק יכול היה להנפיק את הערבות על פי נהלים אלה. רשלנותה התורמת של התובעת עצמה, בנוסף לאי הצגת ראיות התומכות בטענותיה, מביאה לדחיית תביעת הרשלנות שלה כנגד הבנק. כמו כן, התובעת לא הוכיחה קשר סיבתי בין פעולות הבנק לבין נזקיה. גם שביתת עובדי הבנק, שהשפיעה על הנפקת הערבות, לא הייתה באשמת הבנק, וטיעוני התובע בנקודה זו היו סותרים. מאחר שהתובעת לא הצליחה להוכיח את טענותיה לרשלנות, הטעיה או הפרת חוזה, אין צורך לדון בנזקים שהציגה, שגם הם נפלו פגמים בחישובם. לפיכך החליטה השופטת לדחות את התביעה. התובע חויב לשאת בהוצאות הבנק ובשכר טרחת עורך דין, בסך 20,000 ₪, בשל התמשכות ההליך וכללי לשכת עורכי הדין בדבר שכר טרחת מינימום.