ת"פ 8028/06

תקציר

הנאשם הואשם כי דקר את המתלונן, נ.ש., בבטנו ובחזהו באמצעות סכין, והחזיק סכין למטרה שלא כדין. האירוע התרחש סמוך לפתח ביתו של המתלונן בבאר שבע. המתלוננת זיהתה את הנאשם כתוקף וציינה כי לאחרון שיער ארוך. עוד טען המתלונן כי צרך אלכוהול טרם האירוע. הנאשם הכחיש את המיוחס לו וטען כי שהה מחוץ לבאר שבע בעת הדקירה. הוא טען שהיה בצפת או בתל אביב, והציג עדויות אליבי. בית המשפט בחן ביסודיות את עדותו היחידה של המתלונן, תוך התחשבות בעברו הנפשי ובנסיבות האובייקטיביות שסבבו את האירוע, לרבות החשיכה באותה עת ומשך הזמן הקצר של הדקירה. השופט הכיר במהימנות עדותו של המתלונן בנוגע לנסיבות הדקירה ופציעתו, אך לא מצא כי די בה כדי לבסס את מעורבותו של הנאשם מעבר לספק סביר, ללא ראיות תומכות נוספות. השופט מתח ביקורת הן על התביעה והן על ההגנה על כך שלא הצליחו לאתר ולהציג עדים חיוניים שהיו יכולים לשפוך אור על התיק, במיוחד כאלה שהיו עשויים לאשר את האליבי או לסתור את גרסת המתלוננת לאירועים. בהיעדר ראיות חיצוניות משכנעות שיתמכו בעדותו של המתלונן המזהה את הנאשם כתוקף, קבע השופט כי יש לזכות את הנאשם מחמת הספק הסביר. הכרעת הדין הדגישה את חשיבותה של זהירות יתרה במקרים שבהם עדות אחת היא מכרעת, ואת הצורך בראיות תומכות בנסיבות כאלה. השופט הביע צער על המחדלים החמורים בחקירה שפגעו בהצגת תמונה ראייתית מקיפה.