ת"א 15214-12-16

תקציר

בית המשפט קבע כי תביעת התובע לבעלות בנכס הנדון אינה יכולה לעמוד, בעיקר משום שהתובע אינו יכול לצפות באופן סביר לקבל את הסעד המבוקש – קרי, זכות הבעלות בעקבות טענת חזקה נוגדת. התובע החזיק בנכס לבקשת הנתבע ואינו יכול לטעון כעת כי החזקתם הייתה בניגוד לסמכותו של הנתבע. טענת התובעת כי קיימות שתי תקופות החזקה נפרדות – הראשונה בהתרסה נגד רשות הפיתוח והשנייה בהתרסה נגד העירייה – נדחית על ידי בית המשפט. אישור העירייה לתובע להשתמש בקרקע נותר בתוקף ולא בוטל. כמו כן, הקרקע המדוברת רשומה כקרקע מוסדרת, ולכן תקופת ההתיישנות אינה חלה במקרה זה. מאחר שהקרקע מסווגת כאדמת ישראל, בבעלות המדינה, גם סעיף 1 לחוק היסוד הופך את תקופת ההתיישנות לבטלה ומבוטלת במקרה זה. לבסוף, הבקשה לתיקון כתב התביעה כך שיכלול היתר שימוש קבוע מהעירייה נדחית, שכן אין בכך כדי לשנות את חוסר היכולת להעניק את הסעד המבוקש של התובע, וממילא הרשאה כזו אינה מקנה זכויות קנייניות. בהתחשב בנקודות אלה, השופט מחליט כי התביעה משוללת כל יסוד ודינה להידחות על הסף. כמו כן חויב התובע לשלם לנתבע שכר טרחת עורך דין בסך 11,700 ₪.