עת"מ 37615-05-18

תקציר

פסק הדין דן בתשתית הנורמטיבית סביב חוק התכנון והבניה, המתווה את הליך הקביעה והערעור על היטלי השבחה במקרקעין. ההתמקדות היא בתפקידם של שמאים מכריעים ומייעצים, מינויים, כהונתם וכללי ניגוד העניינים. לב המחלוקת נסוב סביב פרישתו של השמאי פרימו ובקשתו לסיים את הטיפול בתיק ספציפי הקשור להיטלי השבחה לאחר פרישתו. בית המשפט בוחן את סוגיית הסמכות ומוצא פער חקיקתי בנוגע להמשך תיקים של שמאים בדימוס, אותו הוא ממלא באנלוגיה לדינים הרלוונטיים בנושא פרישה שיפוטית ומנהלית. בית המשפט מקבל את הטענה כי שמאי בדימוס יכול לסיים את הטיפול בתיקים תוך שישה חודשים מיום פרישתו. באשר לסוגיית ניגוד העניינים, בית המשפט מדגיש את תפקידו היסודי במשפט הציבורי ומקיים את החלטות הרשויות הרלוונטיות כי אין ניגוד עניינים כזה בעניינו של השמאי פרימו. בית המשפט מוצא כי טענות העותר בעניין זה אינן משכנעות וכי החלטות הרשויות סבירות. בית המשפט מתייחס גם לסוגיית עיסוקו הנוסף של השמאי פרימו ומצביע על פגם מינהלי בכך שלא ביקש אישור מראש משר המשפטים, אך זה תוקן בדיעבד בהחלטת השר. גם טענת העותר בדבר היעדר שימוע נדחית, שכן בית המשפט סבור כי די בעתירה ובדיון הראשון כדי שהשר ורשויות אחרות ישקלו את עמדות העותר. בסופו של דבר, העתירה נדחית, והעותר מחויב לשאת בהוצאות המשיבים.