ע"א 2643/99

תקציר

פסק הדין מקבל את הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי להכריז על המשיב כפושט רגל ולמנות כונס נכסים על נכסיו. המערער הלווה למשיב כספים, המובטחים במשכנתא על דירתו. משהמשיב לא הצליח לפרוע את הבנק, פתחו הן הבנק והן המערער בהליכים נפרדים לתפיסת הדירה. אלה נותרו כאשר המשיב שיעבד את הדירה למערערת. הבנק טען כי מדובר במעשה של פשיטת רגל, בהיותה העברה במרמה, ופנה לבית המשפט המחוזי בבקשה להכריז על המשיב כפושט רגל ולבטל את שעבוד הדירה. בית המשפט המחוזי פסק לטובת הבנק אך בית המשפט העליון הפך את פסק הדין. בית המשפט קבע כי היה על בית המשפט המחוזי לשמוע את טענותיה של המערערת ולהיעתר לבקשתה להצטרף להליך, מה גם שבקשת הבנק התבססה על מעשה פשיטת רגל לכאורה בו הייתה מעורבת המערערת. זאת ועוד, נימוקיו של בית המשפט המחוזי למתן צו הכינוס היו פגומים, שכן הם לא התבססו על העילות המפורטות בבקשת הבנק, ולא עמדו בדרישות החקיקה הרלוונטית. העניין הוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שיקבע האם שעבוד המשיב על הדירה מהווה מעשה של פשיטת רגל, כאשר צו כינוס הנכסים נותר על כנו עד לקבלת החלטה זו.