תפ"ח 776/04

תקציר

הנאשמים, תושבי ירושלים, הורשעו במספר עבירות הקשורות לפיגוע קטלני שהתרחש ב-9 בספטמבר 2003 בבית קפה בירושלים. בפיגוע נהרגו שבעה בני אדם ושישים וארבעה נפצעו. הם הורשעו ברצח, ניסיון רצח, סיוע לאויב במלחמה, אימונים צבאיים, החזקת נשק וחברות בארגון טרור. הנאשמים הודו בעובדות שהוצגו בכתב האישום המתוקן במסגרת הסדר טיעון, שכלל גם הסדר בשאלה המשפטית של סיווג עבירותיהם. על פי הכרעת הדין, הנאשמים היו המבצעים המשותפים העיקריים של הפיגוע, שבמסגרתו הגו את הרעיון, בחרו את המיקום, התכוננו לפיגוע והובילו את המחבל המתאבד למקום. עיקר המחלוקת בין התביעה להגנה נגעה לגזר הדין ונסובה סביב צבירת עונשי המאסר. התביעה טענה לריצוי מספר מאסרי עולם ברצף בגין שבעת סעיפי הרצח, ואילו ההגנה ביקשה מאסר עולם אחד, בהתחשב בכל העבירות הנובעות "מאותו מעשה". בית המשפט הסכים עם התביעה, והדגיש את קדושת חיי האדם ואת הצורך בענישה מצטברת, במיוחד במקרים של פיגועי טרור שכוונו נגד קורבנות רבים. עם זאת, בהתאם להסדר הטיעון, בית המשפט הורה כי רק חלק ממאסרי העולם ירוצו ברצף, ואילו יתר עונשי המאסר ירוצו במקביל. כתוצאה מכך, נגזרו על כל נאשם שבעה מאסרי עולם, החל ממועד מעצרו, ושלושים שנות מאסר בגין יתר העבירות. השופטים הכירו בקושי בהחלטתם ובהשלכות הקשות של התקיפה, אך בסופו של דבר דבקו בתנאי הסדר הטיעון. לנאשמים יש זכות לערער על פסק הדין בבית המשפט העליון בתוך 45 יום.