ע"פ 1207/06

תקציר

המערער הורשע בבית משפט השלום בנצרת בתקיפת אשתו בשתי הזדמנויות שונות ולאחר מכן נגזר עליו מאסר על תנאי למשך שנתיים, לצד התחייבות כספית. הוא מערער על פסק דין זה וטוען כי שגה בית משפט קמא בכך שמצא את עדותה של גרושתו אמינה וכי היו סתירות מהותיות בדבריה. עם זאת, ערכאת הערעור, לאחר ששקלה את הראיות והטענות, אינה מוצאת עילה להתערב בממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא. המסמכים הרפואיים ועדותו של אביה של המתלוננת תומכים בגרסתה לאירועים. עדותו של המערער, לעומת זאת, לא נחשבה אמינה בעיני בתי המשפט. ערכאת הערעור מדגישה את היקף ההתערבות המצומצם בממצאי המהימנות של הערכאה הפרוצדורלית ומגיעה למסקנה כי אין מדובר במקרה חריג המצדיק התערבות. זאת ועוד, עיתוי הגשת התלונות בימי הזיכרון אינו מעיד על חוסר אמינות, ואף טענות המערער בדבר עדויות כבושות ועדויות שמיעה נדחות. בסופו של דבר, הערעור נדחה, וההרשעה וגזר הדין שניתנו על ידי בית המשפט קמא מתקבלים.