ת"ק 49982-01-16

תקציר

התובעת הגישה תביעה נגד הנתבעים, בטענה כי שלחו לה שבע הודעות פרסומת בניגוד לסעיף 30א לחוק התקשורת (עיזבונות ועתירות), התשמ"א-1981 ("החוק"). הנאשמים הודו בשליחת ארבע מההודעות והכחישו כל קשר לשלוש הנותרות. ביחס לשבע ההודעות טענה התובעת כי לא נתנה את הסכמתה לקבלתן וכי לא ניתן לבטל את הרישום מקבלתן, כפי שטענו הנתבעים. הסוגיה הראשונה שנידונה בפסק הדין הייתה האם התובעת הוכיחה כי הנתבעים שלחו לה את שלוש ההודעות שבמחלוקת. בית המשפט פסק לטובת הנתבעים בעניין זה, שכן התובע לא הביא ראיות מספיקות לקשר בין ההודעות לבין הנתבעים, ולכן התמקד בחמש ההודעות שהנתבעים הודו בשליחתן. הסוגיה השנייה הייתה האם הנתבעים הוכיחו כי התובעת נתנה את הסכמתה מראש לקבלת דברי הפרסומת הללו. הנתבעים טענו כי התובעת נרשמה באתר האינטרנט שלהם והסכימה לקבל את הפרסומות. עם זאת, בית המשפט מצא כי הראיות שהציגו הנתבעים - "פלט מחשב" עם פרטי התובע - אינן מספיקות כדי להוכיח זאת. המסמך עובד והוכן לקראת ההליך המשפטי ולא היווה ראיה אותנטית לרישומה של התובעת בזמן אמת או להסכמתה. הנתבעים אף טענו כי בידיהם ראיות חותכות להסכמת התובע אך לא הציגו אותן. באשר לחמש ההודעות שנשלחו ללא עוררין על ידי הנתבעים, קבע בית המשפט כי הנתבעת הפרה את החוק שכן לא הוכיחו כי התובעת נרשמה באתר האינטרנט שלהם או הסכימה לקבל את המודעות. באשר לגובה הפיצוי, ציין בית המשפט כי התובעת הגישה 12 תביעות קטנות בגין "ספאם" בשלושה חודשים, בניגוד לחוק בתי המשפט המאפשר חמש תביעות קטנות בשנה. בית המשפט ראה בכך חוסר תום לב, מה גם שהתובעת הודתה כי היא מנהלת קמפיין נגד דואר זבל ובחרה שלא להסיר את הרישום לפרסומות למרות ההזדמנות לעשות כן. לפיכך החליט בית המשפט כי מדובר במקרה מיוחד המצדיק הפחתה בגובה הפיצוי. בסופו של דבר חויבו הנתבעים לשלם לתובע 1,500 ₪ בגין חמש ההודעות.