פש"ר 23492-06-14

תקציר

לבית המשפט סמכות לדון בבקשה הנוגעת לנכסי החייב, לרבות עניינים שבסמכותם של בתי משפט מיוחדים, בשל הסמכויות הנרחבות המוקנות בסעיף 178 לפקודה. הסכם הגירושין, המסדיר את זכויות הצדדים בנכס, נותר בתוקף למרות טענות המשיב להפרה. מאחר שהמשיבה לא ביקשה לבטל את ההסכם, טענותיה להפרה אינן נכונות. ההסכם עצמו קובע פירוק זכויות משותפות בנכס ופינוי המשיב, שנשאר בנכס תקופה ממושכת מעבר לפרק הזמן המוסכם. טענת המשיב לזכות פדיון ראשונה על יסוד ההסכם אינה משכנעת, שכן הנסיבות שנקבעו לזכות זו לא התרחשו. על פי חוק הגנת הדייר, סעיף 33(א), המשיב, כבן זוגו של החייב, יהיה זכאי להגנה מפני פינוי ומכירת הנכס כפנוי, אך רק אם פירוק השיתוף מתבקש על ידי צד שלישי ומתקיימים תנאי החוק. עם זאת, במקרה זה, הבקשה אינה יזומה על ידי צד שלישי, והזכויות המדוברות אינן נרשמות, מה שהופך את סעיף 33 ללא ישים. כמו כן, הנכס המדובר הינו משק חקלאי, שהוחרג במפורש מהוראות חוק הגנת הדייר. לפיכך, בית המשפט קובע כי ניתן לממש את זכויותיו של החייב בנכס כפנויות. עם זאת, המשיבה מעודדת לפדות את זכויות החייב, ועליה לשפר את הצעתה בהתאם. ההחלטה מתקבלת ללא צו להוצאות, והיא ניתנת בהעדר הצדדים.