ע"א 44172-10-15

תקציר

פסק דין זה נסוב סביב בקשה לדחיית ערעור בשל שיהוי בהגשה והשגה שהעלה המערער לאחר מכן, בבקשה להארכת מועד ההגשה. הערעור הנדון היה על פסק דינו של בית משפט השלום מיום 12.6.2015, אשר היטיב חלקית עם המערער אך נדחה בסופו של דבר בשל התיישנות. הערעור הוגש ביום 22.10.2015, לכאורה 45 יום לאחר קבלת פסק הדין. עם זאת, טענו המשיבים כי הערעור התקבל באיחור, שכן פסק הדין ניתן ביום 28.6.2015 ובא כוח המערערת חתם עליו. עוד נטען, כי בא כוח המערער צפה בפסק הדין באינטרנט כבר ביום 22.6.2015. בא כוח המערערת טען מנגד כי פסק הדין התקבל פיזית רק ביום 14.7.2015, וכי חל בלבול בנוגע למתן פסק הדין בשל לקוח בעל שם דומה החולק את אותו משרד עורכי דין. לתמיכה בכך, הוגשו תצהירים על ידי המערער, בא כוחו ומזכירתם, בהם נטען כי פסק הדין הועבר בטעות לעורך הדין הלא נכון במשרד. המשיבים טענו כי מדובר בסיפור מפוברק וכי השיהוי נבע מחוסר ארגון בפרקליטות המערערת. הם הדגישו כי פסק הדין נמסר למשרד הנכון, כאמור באישור המסירה. לאחר שקילת טענות הצדדים, נדחתה הבקשה לדחיית הערעור. בית המשפט נעתר לבקשת המערערת להארכה, קיבל את נימוקי השיהוי וקבע כי מדובר בנסיבות מיוחדות. בית המשפט התחשב גם בשיהוי הקצר, בהיעדר הסתמכות משמעותית של המשיבים על השיהוי הראשוני ובסיכויים הסבירים של הערעור. זאת ועוד, בית המשפט הפנה להחלטת בית המשפט העליון התומכת בטענת המערער כי עיון בפסק הדין באינטרנט אינו מהווה מועד קבלה פורמלי. בסופו של דבר, הוארך המועד להגשת הערעור למועד ההגשה בפועל, והמערערת חויבה לשלם למשיבים הוצאות בסך 3,000 ₪. ההחלטה התקבלה על ידי הרשם, ופסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים ביום 10.12.2015.