בג"צ 6271/96

תקציר

בפסק דין זה נדחתה העתירה לחייב את היועץ המשפטי לממשלה להורות על חקירה או העמדה לדין. בית המשפט אישר את שיקול דעתו של היועץ המשפטי לממשלה להימנע מניהול תיק אם אינו משרת את האינטרס הציבורי, תוך שהוא מפנה לפסקי דין קודמים המדגישים את הערכת התועלת הסוציאלית מול הפגיעה בהעמדה לדין. במקרה שצוטט, בחר היועץ המשפטי לממשלה שלא להעמיד לדין את הרב גורן בגין "הסתה לאי ציות" ו"המרדה" לכאורה, בנימוק שחופש הביטוי שלו אינו מהווה סכנה סבירה לשלום הציבור. בית המשפט מצא החלטה זו סבירה, והדגיש כי בעוד שהדעות עשויות להיות שונות בנושאים אלה, שיקול דעתו של היועץ המשפטי לממשלה הוא בעל חשיבות עליונה, אלא אם כן הוא בלתי סביר באופן קיצוני. בית המשפט הדגיש כי הביקורת השיפוטית אינה מיועדת לעיסוקים פוליטיים או לערעור על כל החלטה לא מוסכמת של היועץ המשפטי לממשלה. היא הזהירה מפני המגמה הגוברת של עתירות שמטרתן לשנות החלטות תביעה על בסיס מניעים פוליטיים, וקראה להתערבות שיפוטית רק במקרים נדירים ומוצדקים. פסק הדין גם מזכיר לעותרים כי הביקורת השיפוטית מתמקדת בחוקיות ההחלטות ולא ברווחים פוליטיים. משכך, דחה בית המשפט את העתירה והורה לעותרת לשאת בהוצאות שכר טרחת המשיב בסך 5,000 ₪, בהסכמת השופטות שטרסברג-כהן וביניש.