בג"צ 28/50

תקציר

פרשת י' מינצר נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב בג"ץ 28/50 נסובה סביב צו הריסה לצריף שנבנה ללא היתר בתל אביב. הנאשם טען כי יש לבטל את הצו בשל פקודת החנינה הכללית, 1949, הקובעת כי אדם שעבר עבירה לפני פברואר 1949 לא ייענש. בית המשפט, בהרכב השופטים זילברג, דונקלבלום ואסף, נדרש לקבוע האם צו ההריסה מהווה אמצעי ענישה. לאחר שיקול דעת מעמיק קבע בית המשפט כי צו ההריסה אינו עונשי באופיו. במקום זאת, היא שירתה את המטרה הכפולה של מניעת מפגעים עתידיים והסרת סכנות קיימות הנשקפות מבנייה בלתי מורשית. מאחר שהצו לא היה עונש, פקודת החנינה לא חלה במקרה זה. השופטים הסכימו כי יש לבטל את הצו על תנאי ולחייב את המבקש בהוצאות משפט. פסק דין זה, שניתן ב-12 באוקטובר 1950, מדגיש את ההבחנה בין סנקציות עונשיות לבין אמצעים שמטרתם להגן על האינטרס הציבורי, ומהווה תקדים למקרים עתידיים של אישור וחנינה.