ס"ע 17556-06-16

תקציר

בסדר גמור, להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות המשפטיים ובחידושים, בהתבסס על הנתונים שסופקו בלבד: **פסק דין – בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (עבודה ארצי)** **עניינה של התביעה:** התביעה עוסקת בזכאותם של עובדים לתשלום בגין זמן המתנה בחצר המפעל, בין הגעתם בהסעות מאורגנות מטעם המעסיק לבין תחילת יום העבודה הרשמי. בנוסף, נדונה ההשלכה של קביעה זו על זכאותם לתשלום בגין שעות נוספות. **רקע נורמטיבי ומבחנים משפטיים:** 1. **שעות עבודה – מבחן "המוכן ומזומן" (פסקה 5):** * החוק המרכזי הרלוונטי הוא חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951. * הפסיקה קובעת כי עובד זכאי לשכר אם העמיד עצמו לרשות העבודה, גם אם לא סופקה לו עבודה בפועל. * **מבחן מפתח:** "מוכן ומזומן". מבחן זה הוגדר על דרך השלילה – זמן בו העובד **אינו חופשי לעשות כרצונו**. * **יישום:** בית הדין מתייחס להבחנה בין הפסקות קצרות (המזכות בשכר) להפסקות ארוכות (שאינן חלק משעות העבודה) בהקשר של פסקאות דומות. 2. **נסיעות והמתנות – ככלל אינן מזכות בשכר (פסקה 6):** * בפסיקה נקבע כי שעות נסיעה לעבודה (גם אם ממושכות) ושעות המתנה להסעה, **באופן עקרוני, לא הוכרו כמזכות בשכר**. * **הדגשה:** כל מקרה נדון לגופו, אך הנטייה היא לא לראות בשעות אלו שעות עבודה. 3. **סירוב לעבודה והתייצבות שלא לצורך (פסקאות 7-8):** * עובד שהתייצב אך סירב לעבוד אינו זכאי לשכר (עקרונות דומים בעע (ארצי) 27255-07-18). * **חידוש/הבהרה:** עובד הנדרש להתייצב לפני תחילת משמרתו הרשמית, זכאי לשכר בגין "זמן התארגנות" גם אם לא ביצע עבודה בפועל (סעש (ת"א) 9866-07-13). 4. **חובת תום לב והגינות (פסקה 9):** * התנהלות המעסיק כפופה לחובתו לפעול בתום לב ובהגינות כלפי העובד (ע"ע (ארצי) 7549-12-13). **קבילות ראיות – תצהירים בעברית של עובדים שאינם דוברי עברית (פסקאות 10-14):** * **הבעיה:** תצהירים בעברית של עובדים שאינם קוראים עברית. * **הלכה פסיקתית:** * אין מניעה להגיש תצהיר בעברית על אף שאינה שפת המצהיר, **ובלבד** שקיימת התייחסות של צד ג' (בדרך כלל ב"כ המצהיר) כי התצהיר תורגם למצהיר והוא הבינו (ע"א (ת"א) 1100/01). * אם בעל דין מעלה ספק לגבי אמיתות התרגום, עליו להניח תשתית עובדתית לספקות אלה, ואף לזמן את המתרגמים לעדות אם נדרש (ע"א 146/81). * **יישום וחידוש בהקשר זה:** * **מר תיים:** לא קורא עברית, חתם מבלי שהוסבר לו תוכן התצהיר. בית הדין קבע שתצהירו **אינו קביל**. ההסבר שקיבל ("לעבודה") אינו מספק. * **מר חרפוש:** לא קורא עברית, לא נשאל במפורש אם תורגם לו, אך בית הדין משתמע שלא הוכיח די. * **מר ערג'ה:** אישר שהעו"ד הסביר לו את תוכן התצהיר. * **החלטה:** תצהירי מר חרפוש ומר ערג'ה (לפחות באופן משתמע לגבי חרפוש) **קבילים**, בהיעדר הוכחה אחרת מצד הנתבעת ולאחר שהעו"ד החתום על האישור לא הובא לעדות. * **השלכה:** אי קבילות תצהירו של מר תיים מחלישה את גרסתו לגבי סוגיות עובדתיות מסוימות. **בירור והכרעה במחלוקות העובדתיות:** 1. **סידורי הגעה והמתנה (פסקאות 15-22):** * **עובדות מוסכמות:** הגעת רוב העובדים (כ-500) בסביבות 5:30 בבוקר, החתמת כרטיס בכניסה לחצר המפעל, אך רישום הנוכחות במערכת החל מ-7:00. * **קביעה משמעותית:** התובעים **לא עבדו, לא נדרשו לעבוד וגם לא קיבלו שכר עד לשעה 7:00**. הם העבירו את הזמן באופן חופשי. * **ידיעת התובעים:** התובעים ידעו (במפורש או מכללא) שהמפעל נפתח בשעה 7:00, ולא יכלו להתחיל את עבודתם (חיתוך עופות) לפני הגעת השוחטים. * **ה"מקורבים":** טענת התובעים כי עובדים אחרים החלו לעבוד מוקדם יותר מטעמים לא ענייניים – נדחתה. הוכח כי מדובר בעובדים שהוגדר להם תפקיד הכנה מוקדם. * **חופש יציאה מהמפעל:** בית הדין קבע כי התובעים **לא הוכיחו** שהוגבלה יציאתם משטח המפעל. עדותם של נציגי הנתבעת, לפיה ניתן היה לצאת, נראתה מסתברת יותר. ההמתנה בחצר נבעה מבחירה (נוחות, היעדר אטרקציות באזור) ולא מכפייה. * **מסקנה עובדתית:** התובעים ידעו או הבינו שהגעתם המוקדמת תגרור המתנה ממושכת ללא שכר. 2. **מעמדו של חסן נסאר (פסקאות 23-33):** * **הבעיה:** מעמדו של חסן נסאר, שהיה אחראי על מערך ההסעות. התובעים טענו שהיה "הבוס הגדול" ו"הכל בכל". הנתבעת טענה שהיה קבלן הסעות חיצוני. * **חידוש/השלכה של אי הזמנת עד:** * **נטל השכנוע:** על התובעים. * **כלל יסוד:** הימנעות מהבאת עד רלוונטי, במיוחד עד מרכזי, מקימה חזקה שבעובדה כי לו היה העד מעיד, עדותו הייתה פועלת לחובת הנמנע (ע"א 8385/09). * **התאמה לבתי הדין לעבודה:** ריכוך מסוים של החזקה כאשר שוררים יחסי עובד-מעסיק (עע (ארצי) 14984-03-13). * **יישום:** בית הדין קבע כי **אי הבאתו של חסן לעדות פועלת לרעת התובעים**. לא הוכחו יחסי עובד-מעסיק בינו לבין הנתבעת, והוא נתפס כקבלן כוח אדם או גורם מתווך. משעדותו הייתה אמורה להוכיח עילות תביעה (ולא הגנה), היה מצופה מהתובעים לזמנו. * **מסקנה עובדתית:** לא הוכח שלחסן נסאר היו סמכויות בנושאים כגון תשלומים, הודעה על תנאי העסקה, פיטורין וכד'. הוא שימש כגורם מתווך בלבד. 3. **סיבת ההגעה המוקדמת (פסקאות 34-38):** * **טענת הנתבעת:** סידור ההסעות וההגעה המוקדמת היה **אינטרס של העובדים**. נמנע מהם זמן המתנה במחסום בשעות העומס, והם העדיפו להמתין בנוחות בחצר המפעל. * **טענת התובעים:** ההסעות נקבעו על ידי הנתבעת שלא כדין. * **ראיות:** * התובעים לא הוכיחו כי אין עומס במחסום. * הוכח (מבחינת המסתברות) כי **ייתכן** שהיה עומס במעבר קלנדיה (בג"ץ 5488/04). * אי הבאת חסן לעדות מנעה שלילת מוחלטת של גרסת הנתבעת. * **מסקנה עובדתית:** לא הוכח שהסדר ההסעות היה אינטרס של הנתבעת על חשבון העובדים. סביר להניח שהיה זה אינטרס משותף או אינטרס של העובדים לחסוך המתנה במחסום. 4. **אפשרות להחזרי נסיעות (פסקאות 38-42):** * **טענת הנתבעת:** עובד שבחר לא להשתמש בהסעה היה זכאי לפיצוי חלופי בדמות החזרי נסיעות (25 ₪ ליום). * **הבעיה:** התובעים לא התייחסו לכך בתצהיריהם, וטענו בחקירה נגדית שלא היו מודעים לאפשרות. פנו רק לחסן ונדחו. * **השלכה של אי הבאת ראיות:** * **לחובת הנתבעת:** לא הציגה מסמכים או עדים התומכים בטענתה על קיום החזרי נסיעות לעובדים אחרים. * **לחובת התובעים:** פנו רק לחסן (שלו היה אינטרס להניא אותם מהגעה עצמאית), ולא הוכיחו פנייה למאן דהו מטעם הנתבעת. * **מסקנה עובדתית/משפטית:** * הנתבעת לא הוכיחה די את קיומה של האפשרות לקבל החזרי נסיעות, ובעיקר את אופן פרסומה לעובדים. * **השלכה משפטית:** התובעים לא הוכיחו די בטענה זו. * **חידוש/הבהרה:** גם אם הייתה קיימת אופציה כזו, הנתבעת לא פעלה די לפרסם אותה. **אך אין בכך כדי להצדיק חיוב בתשלום שעות המתנה למפרע.** **יישום ומסקנות – ליבת פסק הדין:** 1. **העובדים לא עבדו וידעו שלא יקבלו שכר (פסקה 44):** * התובעים לא עבדו בפועל עד 7:00. * היה ידוע להם שהמפעל פתוח רק מ-7:00, ושתפקידם אינו ניתן לביצוע לפני הגעת השוחטים. * לא הוכח שהיה עליהם להתחיל לעבוד מוקדם יותר או שהנתבעת התחייבה להעסיקם בשעות ההכנה המוקדמות. * **היבט מהותי:** התייצבות מוכנה לעבודה באמצע הלילה או בשעות סגורות, ללא עבודה בפועל, אינה מזכה בשכר. הדרישה להקדים את הגעת השוחטים נראתה אבסורדית. 2. **העובדים היו חופשיים לעשות כרצונם (פסקה 46):** * בית הדין חזר על קביעתו העובדתית שבעת ההמתנה, התובעים היו חופשיים. * **השוואה משפטית:** הדבר דומה לעובד שיוצא מהסעה בשער אזור התעשייה או לאחר המחסום וממתין שם – זמן זה אינו מזכה בשכר. * **מסקנה פורמלית:** התובעים לא העמידו את עצמם לרשות העבודה בשעות השנויות במחלוקת. 3. **השאלה העיקרית – הגינות, תום לב וסבירות (פסקאות 48-54):** * **האדנים העיקריים של התביעה:** * **חוסר סבירות או תום לב בהקדמת ההסעות:** נדחה. הוכח שסידור ההסעות היה אינטרס של העובדים (לחסוך המתנה במחסום). * **היעדר הסדר חלופי:** נדחה. לא הוכח שלא עמדה בפני העובדים אופציה של הגעה עצמאית וקבלת החזר (גם אם לא פורסמה כראוי). * **היבטים משפטיים מרכזיים:** * **דרישת הסעות בדיוק בזמן:** דרישה זו בלתי סבירה. * **בחירה מדומה:** העובדים העדיפו את ההסעה (עם המתנה) על פני הוצאות נסיעה עצמאיות, גם אם ההסעה הייתה מגיעה מוקדם. לא הוכח שההסדר היה כופה או בלתי סביר עד כדי חיוב הנתבעת בתשלום שכר. * **הבחנה בין סעדים:** גם אם ניתן היה לשקול חיוב בהחזרי נסיעות (אם היו מוכיחים שלא שולמו), הדבר אינו מגיע כדי חיוב בשכר עבור שעות ההמתנה כשעות עבודה, עם כל ההשלכות (שעות נוספות, זכויות סוציאליות). * **ביקורת על התנהלות הנתבעת:** בית הדין העיר כי התנהלות הנתבעת אינה מופת, וניתן היה למצוא פתרון נוח יותר ולהציג את האפשרויות בשקיפות רבה יותר. 4. **תוצאה סופית (פסקה 43):** * **דין התביעה להידחות** כנגזרת מהעובדות שנקבעו. * **לא נמצאה עילה משפטית לקבלת התביעה.** **השלכות וחידושים:** * **עידון מבחן "המוכן ומזומן":** הפסיקה ממשיכה לפרש את מבחן "המוכן ומזומן" באופן צר יחסית, כאשר המתנה בחצר המפעל, אף אם אינה ניתנת ליציאה ממנה (טענה שנדחתה עובדתית), אינה בהכרח מזכה בשכר אם העובד אינו עובד בפועל ואינו מוטל עליו כל תפקיד. * **חשיבות הוכחת מעמדו של מתווך:** פסק הדין מדגים את החשיבות הקריטית של הבאת עדים מרכזיים, כגון מתווך או קבלן, וההשלכות החמורות של אי הבאתם (כאן, לחובת התובעים). * **הבחנה בין חובת התייצבות לחובת עבודה:** הפסיקה מבהירה כי התייצבות למקום העבודה, גם אם "מוכנה ומזומנה" לכאורה, אינה תמיד שקולה להעמדה לרשות העבודה באופן שמחייב תשלום, במיוחד כאשר התובע יודע שהעבודה לא תתחיל בעתיד הנראה לעין. * **היבט ההוכחה של חוסר תום לב/סבירות:** הנטל להוכיח חוסר תום לב או חוסר סבירות של המעסיק (בעיקר בנוגע לסידורי הסעות) הוא נטל כבד, ולא די בהצגת תמונה ראשונית מעוררת סימני שאלה. * **השלכות של אי פרסום אפשרויות חלופיות:** בית הדין מציין כי אי פרסום אופציות חלופיות (כמו החזרי נסיעות) הוא פגם בהתנהלות המעסיק, אך אינו מצדיק, בפני עצמו, חיוב בתשלום שעות המתנה כשעות עבודה. **סיום:** פסק הדין דוחה את התביעה תוך קביעה כי התובעים לא עבדו, לא הועמדו לרשות העבודה בשעות ההמתנה, וכי לא הוכח חוסר תום לב או חוסר סבירות מצד הנתבעת, או לחילופין, שלא עמדה בפניהם אופציה חלופית סבירה (גם אם לא פורסמה כראוי). פסק הדין ממחיש את הקושי בהוכחת זכאות לשכר בגין זמן המתנה, במיוחד כאשר העובדים מודעים לכך שהעבודה טרם החלה והם אינם תחת פיקוח צמוד או ביצוע מטלה.