ת"פ 5089-01-19

תקציר

הנאשם הורשע בעבירה של כניסה ושהייה בישראל שלא כדין לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל. ההרשעה התבססה על הודאתו של הנאשם בעובדות שהוצגו בכתב האישום המתוקן, אשר קבע כי הנאשם שהה בארץ שלא כדין בשתי תקופות נפרדות: בין פברואר 2013 לפברואר 2018, ובין ינואר 2018 לינואר 2018. התקופה הראשונה נמשכה חמש שנים, והשנייה, כחודש. הנאשמת, תושבת חברון, נכנסה לישראל עם נישואיה וילדה 13 ילדים במהלך שהותה בארץ. תסקיר שירות המבחן פירט את הקושי של הנאשמת לקבל אחריות על מעשיה, המיוחס לחוסר הבנתה את משמעות התנהלותה. הן התביעה והן ההגנה הציגו את טיעוניהן בנוגע לגזר הדין, תוך התמקדות בחומרת העבירה ונסיבותיה. בית המשפט שקל את הערכים המוגנים שנפגעו מהעבירה, את מידת הפגיעה ואת מדיניות הענישה החלה, ובסופו של דבר הסתפק בעונש מתון. נוכח שהותה הבלתי חוקית הממושכת של הנאשמת, חזרתה לישראל לאחר גירושה ואי הפנמתה את חומרת מעשיה, קבע בית המשפט עונש של 45 ימי מאסר, ארבעה חודשי מאסר על תנאי וקנס של 2,000 ש"ח או 10 ימי מאסר במקום תשלום. גזר הדין הוטל בתוך השליש התחתון של טווח הענישה המתאים, ולנאשם ניתנה הזכות לערער על גזר הדין כדין.