ת"א 57239-02-26

תקציר

**ניתוח משפטי של החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בעניין אימרי יוסף בע"מ ואח' נ' וי. סי. יו חברה ליזמות והשקעות בע"מ** **מבוא** החלטה זו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (רשם יחזקאל אליהו) עוסקת בבקשת הנתבעת (וי. סי. יו חברה ליזמות והשקעות בע"מ) לחייב את התובעות (אימרי יוסף בע"מ והמרכז לניהול וליווי דיירים בהתחדשות עירונית בע"מ) בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות ההליך, מכוח סעיף 353(א) לחוק החברות, התשנ"ט-1999. התביעה המרכזית עוסקת בטענה לקיומה של שותפות לא רשומה בין הצדדים, הפרתה, וכן דרישה לפירוק השותפות וחלוקת נכסים. **המסגרת הנורמטיבית – הפקדת ערובה על ידי חברה תובעת** ההחלטה מתבססת על ההלכה הפסוקה, כפי שסוכמה בפסק דין רם אדרת מגורים בע"מ נ' פרוספריטי נ.ש. בע"מ, ומדגישה כי סעיף 353(א) לחוק החברות קובע כי בית המשפט רשאי, לבקשת הנתבע, להורות לחברה תובעת להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע אם יזכה בדין. ברירת המחדל, כאשר התובעת היא חברה בעירבון מוגבל, היא החובה להפקיד ערובה, בעוד שפטור מכך הוא בגדר החריג. בסיס הדבר הוא החשש כי תובעת כזו תסתתר מאחורי אישיותה המשפטית הנפרדת ולא תוכל לשפות את הנתבע אם יזכה בתביעתו. **מבחן תלת-שלבי להכרעה בבקשת ערובה** ההחלטה מאמצת את המבחן התלת-שלבי שנקבע בפסיקה לבחינת בקשות לפטור מהפקדת ערובה: 1. **שלב ראשון: בחינת המסוגלות הכלכלית של החברה.** בשלב זה, בית המשפט יבחן את מצבה הכלכלי של התובעת, את סכום התביעה, את מהות ההליך, מורכבותו, הצורך במומחים, גילויים חריגים, שכר טרחה צפוי וסיכויי התביעה, כל זאת על מנת להעריך את יכולתה לעמוד בהוצאות. 2. **שלב שני: בחינת נסיבות המקרה.** אם לא הוכחה יכולתה הכלכלית של החברה לשלם את הוצאות הנתבע אם יפסיד בדין, נבחנת השאלה האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה. כאן נדונים זכויות חוקתיות (זכות הגישה לערכאות וזכות הקניין), תום ליבם של הצדדים, ולעיתים גם סיכויי ההליך (במקרים קיצוניים של סיכויים גבוהים מאוד או קלושים ביותר). 3. **שלב שלישי: קביעת גובה הערובה.** לאחר שהוחלט שיש לחייב בערובה, נבחן גובהה. **הפעלת המבחן בענייננו** * **הנטל על התובעות:** בית המשפט מדגיש כי הנטל להראות מדוע אין לחייבן בערובה מוטל על התובעות, ולא על הנתבעת. לפיכך, טענת התובעות כי יש לדחות את הבקשה על הסף בהעדר תצהיר נדחית, שכן הבקשה אינה נסמכת על טענות עובדתיות אלא על ההלכה המשפטית. * **העדר הוכחת יכולת כלכלית:** התובעות נמנעו מלציין או להוכיח את מצבן הכלכלי הכללי. בית המשפט קובע כי זהו מחדל משמעותי, שכן הנטל להוכיח "איתנות כלכלית" גבוה, והתובעות לא עשו אף מאמץ מינימלי להרימו. לטענת בית המשפט, די בכך כדי להורות על חיובן בהפקדת ערובה. * **סיכויי התביעה:** בית המשפט נמנע מלהידרש לשאלת סיכויי התביעה בשלב זה, וקובע כי מקומם להתברר במסגרת ההליך העיקרי. הוא מציין כי בשלב מוקדם זה, אין בפניו תשתית מספקת להערכת סיכויי התביעה, והדבר אינו נכון לעשות על סמך טענות עובדתיות בלבד, במיוחד כאשר אף צד לא הגיש תצהירים. * **ערבות בעלי מניות/נושאי משרה:** התובעות ביקשו, לחלופין, כי תינתן ערבות של בעלי מניות או נושאי משרה. בית המשפט קובע כי גם לצורך כך נדרשת הוכחת איתנות כלכלית של המתחייבים. התובעות הסתפקו באמירה כללית ולא הציגו כל הוכחה למצבם הכלכלי האיתן של בעלי המניות או נושאי המשרה. לפיכך, בקשה זו נדחית. * **קביעת גובה הערובה:** לאור קביעתו שיש לחייב את התובעות בהפקדת ערובה, בית המשפט קובע את גובהה. התביעה כוללת סעד כספי של כ-166,666 ₪ וכן סעדים נוספים של פירוק שותפות. הנתבעת עתרה לערובה בסך 50,000 ₪. בית המשפט קבע כי סכום זה אינו מידתי, ובהתחשב במכלול השיקולים, ובפרט בזכות הגישה לערכאות, הוא מורה על הפקדת ערובה בסך 30,000 ₪. * **השלכות אי-הפקדת ערובה:** בית המשפט קובע כי אם לא תופקד הערובה עד ליום 16.7.2026, תימחק התביעה. * **הוצאות:** התובעות יישאו בהוצאות הנתבעת בסך 1,000 ₪, משנמצאה הבקשה מוצדקת. **חידושים ודגשים משפטיים** 1. **הדגשת ברירת המחדל של הפקדת ערובה:** ההחלטה מדגישה באופן ברור את עמדת הפסיקה, לפיה החובה של חברה תובעת להפקיד ערובה היא ברירת המחדל, והפטור הינו החריג. הדבר מחזק את עמדת הנתבעים בבקשות מסוג זה. 2. **הנטל המוגבר על התובעות:** החלטה זו מבהירה כי נטל ההוכחה להצדקת הפטור מוטל באופן מוחלט על התובעות, וכי עליהן להרים נטל זה באופן אקטיבי וברור. 3. **התמקדות במסוגלות כלכלית:** בית המשפט שם דגש מרכזי על היעדר הוכחה מספקת מצד התובעות לגבי מצבן הכלכלי. היעדר התייחסות עובדתית בנושא זה מהווה כשלעצמו עילה מספקת לחיוב בהפקדת ערובה. 4. **הימנעות מהכרעה מקדמית בסיכויי התביעה:** בית המשפט מראה ריסון שיפוטי בכך שהוא נמנע מלהיכנס לדיון מעמיק בסיכויי התביעה בשלב זה. זאת, כאשר הדבר מצריך בירור עובדתי מעמיק אשר מקומו בהליך העיקרי. 5. **בחינת חלופות לערובה:** ההחלטה מראה כי גם בקשות לחלופות לערובה, כמו ערבות בעלי מניות, כפופות לאותם עקרונות של הוכחת איתנות כלכלית. 6. **קביעת גובה ערובה מידתית:** למרות שהבקשה התקבלה, בית המשפט אינו מאמץ אוטומטית את הסכום המבוקש על ידי הנתבעת, אלא קובע סכום מידתי המשקף את מכלול השיקולים, כולל זכות הגישה לערכאות. **סיכום** החלטת רשם יחזקאל אליהו מדגימה את יישומה של הלכת הפסיקה בנוגע להפקדת ערובה על ידי חברות תובעות. ההחלטה מחזקת את הכלל לפיו הפקדת ערובה היא ברירת המחדל, ומטילה על החברה התובעת נטל הוכחה כבד להראות כי אינה נדרשת להפקדתה, בעיקר באמצעות הוכחת מסוגלותה הכלכלית. בכך, ההחלטה תורמת להגנה על הנתבעים מפני תביעות שעלולות להיות חסרות בסיס כלכלי, תוך שמירה על זכות הגישה לערכאות.