ת"א 24118-07-20

תקציר

בפסק דין זה, בית המשפט השלום ברחובות (כב' השופטת אושרית הובר היימן) דן בתביעתה של ש. שלמה רכב בע"מ (להלן: "התובעת") כנגד מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת"), בגין נזקי רכוש שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים. **העובדות הצריכות לעניין:** * התאונה התרחשה ביום 17.02.2020 בצומת. * מעורבים היו רכב התובעת ורכב המבוטח על ידי הנתבעת. * לא היה חולק כי הרמזורים בצומת לא פעלו בעת התאונה, וכי בכיוון נסיעתו של רכב הנתבעת הוצב תמרור "עצור". **טענות הצדדים:** * **התובעת:** נהג רכב התובעת נסע בנתיבו כדין. נהג רכב הנתבעת נכנס לצומת במהירות מופרזת, מבלי לתת את דעתו לתמרור "עצור", פגע ברכב התובעת והסב לו נזקים. * **הנתבעת:** נהג רכב הנתבעת עצר בהתאם לתמרור "עצור", ווידא שהדרך פנויה, והחל לחצות את הצומת במהירות איטית. נהג רכב התובעת הגיע במהירות מופרזת ובחוסר זהירות, פגע ברכב הנתבעת והסב לו נזקים. **דיון והכרעה:** בית המשפט בחן את עדויות הנהגים ואת יתר הראיות שהוצגו בפניו, תוך שהוא מדגיש את הנטל המוטל על התובעת להוכיח את טענותיה. **קביעות עובדתיות ומשפטיות:** 1. **כובד הראיות:** בית המשפט קבע כי **התובעת לא עמדה בנטל הראיה** להוכחת טענתה כי נהג הנתבעת חצה את הצומת בניגוד להוראות תמרור "עצור". 2. **סתירות בגרסת נהג התובעת:** בית המשפט מצא כי נהג התובעת סתר את גרסתו הראשונית שמסר בסמוך לאירוע. בטופס ההודעה המוקדם, הוא לא הזכיר מעורבות של רכב שלישי, בעוד שבעדותו בפני בית המשפט טען כי התאונה נגרמה כתוצאה מרכב הנתבעת שעקף רכב שלישי ונכנס לצומת. בית המשפט ראה בפרט זה כהותרה משמעותית, אשר הובילה להפחתת משקל גרסתו. כמו כן, נזקף לחובת התובעת העובדה שנהג התובעת לא נטל פרטים של הנהג השלישי הנטען. 3. **מוקדי הנזק:** בית המשפט מצא כי מוקדי הנזק בכלי הרכב – חזית שמאל ברכב התובעת ודופן ימין ברכב הנתבעת – **מתיישבים יותר עם גרסת הנתבעת** מאשר עם גרסת התובעת. 4. **הטלת אחריות חלקית על הנתבעת:** למרות שבית המשפט קבע כי התובעת לא הוכיחה שנהג הנתבעת חצה את הצומת בניגוד לתמרור "עצור", הוא **כן ייחס לנהג הנתבעת אחריות בשיעור של 20%** לתאונה. הקביעה נובעת מכניסתו של נהג הנתבעת לצומת, אשר לא היה פנוי באופן מוחלט, וזאת מכוח **תקנה 65 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961**. התקנה קובעת כי אסור לנהג להיכנס לצומת אלא אם ברור שיוכל לעבור ללא הפרעה, ובמקרה דנן, נהג הנתבעת היה צריך לנקוט משנה זהירות, במיוחד כשיצא מנסיעה ממצב עצירה, ולתת דעתו לכלי רכב פוטנציאליים שיגיעו מימינו. 5. **הוכחת הנזק:** בית המשפט קבע כי התובעת **הוכיחה את נזקיה** באמצעות חוות דעת שמאי מטעמה, ומשלא הציגה הנתבעת ראיות לסתור או ביקשה לחקור את השמאי, הוכר הנזק שנקבע ("אובדן גמור" של הרכב). **תוצאת פסק הדין:** * התביעה התקבלה **בחלקה**. * הנתבעת חויבה לשלם לתובעת **20%** מהסכום שתבעה, היינו, סך של **20,848 ₪**, בצירוף הפרשי הצמדה כחוק. * בנוסף, הנתבעת חויבה לשאת **בשכר עדי התובעת, החזר אגרת בית המשפט, ושכר טרחת עורך דין בסך 3,659 ₪**, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. **החידוש או הנקודה המשפטית הבולטת:** הפסיקה מדגימה את העיקרון לפיו גם כאשר תובע אינו מוכיח את כל טענותיו ואת מלוא אחריותו של הנתבע, בית המשפט רשאי לייחס לנתבע אחריות חלקית, במקרה זה, מכוח חובת הזהירות הכללית המוטלת על כל נהג להיכנס לצומת רק כאשר ניתן לעשות זאת בבטחה, בהתאם לתקנה 65 לתקנות התעבורה. כלומר, גם אם נהג עמד בתמרור "עצור", עדיין עשויה לחול עליו אחריות אם כניסתו לצומת לא הייתה בטוחה.