ע"פ 43/10

תקציר

הערעור מתייחס להרשעת המערערת, אלוניאל בע"מ, בעבירה על חוק עבודת נוער בכך שהעסקת נער ביום המנוחה השבועית. המערער טען כי המדינה אכפה את החוק באופן סלקטיבי שלא כדין, וביקש לבטל את כתב האישום נגדה בעילות אלה. בית המשפט המחוזי דחה טענה זו בשלב מקדמי, מבלי לדון בה לגופה, והרשיע את המערער בעבירה המיוחסת לו. המערערת ערערה על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי מרכז, חזרה על הטענות שהועלו בפני בית המשפט המחוזי בדבר אכיפה בררנית, וכן טענה כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא איפשר לו להביא ראיות ולזמן עדים להוכחת טענה זו. בית המשפט המחוזי דחה טענות אלה ואישר את ההרשעה. ביחס לערעור על ההרשעה, קבע בית המשפט המחוזי כי הטענות בדבר אכיפה בררנית כבר הועלו ונדחו בהליכים קודמים בהם היו מעורבים צדדים שונים, וכי המערער לא הוכיח הבדלים מהותיים בין המקרים המצדיקים דיון נוסף בסוגיה. לפיכך, בית המשפט לא התיר למערערת להציג ראיות נוספות בעניין זה. בית המשפט מצא כי החלטת המדינה להגיש כתב אישום נגד המערער הייתה סבירה, וכי לא נפל פגם בכתב האישום. עם זאת, בית המשפט קיבל את הסכמת המשיב להפחית את הקנס שהוטל על המערער, אשר עלה על הסכום הקבוע בחוק. באשר לערעור על גזר הדין, דחה בית המשפט המחוזי את טענות המערערת כי לא עלה בידיה להוכיח את טענותיה לאכיפה בררנית, ומצא כי בית המשפט המחוזי הביא בחשבון את הזמן שחלף בין ביצוע העבירה לבין מתן גזר הדין, כמו גם את הרשעותיו הקודמות של המערער ואת התמשכות המשפט המיותרת שנגרמה בשל בקשותיו וטיעוניו השונים של המערער. בית המשפט דחה גם את טענותיו של המערער להקלה בעונש, לרבות טענתו כי הוא חוסה תחת היתר כללי לעבודה בשבת, וכי לא ניתן לחייבו לחתום על התחייבות להימנע מביצוע העבירה, שכן הוא אינו "אדם" כמובן בחוקים הרלוונטיים. לפיכך דחה בית המשפט המחוזי את הערעור, למעט הערעור על גובה הקנס, אשר בהסכמת המשיב הופחת לסכום הקבוע בחוק.