ע"פ 8010/07

תקציר

ערעורו של יניב חזיזה על הסגרתו לארצות הברית, שם הוא עומד בפני אישומים הקשורים לקשירת קשר לסחר בסמים בהם מעורב MDMA (אקסטזי), נדחה. בקשת ההסגרה התבססה על ראיות מארה"ב, כולל עדויותיהם של שותפיו לקשר, אליהו מרציאנו וטרישה בולדווין, שקשרו את חזיזה במבצע ההברחה. בתי המשפט הישראליים העריכו את מידת הספיקות של ראיות אלה על פי אמות מידה משפטיות מקומיות, וקבעו כי די בהן כדי לתמוך בהסגרה. חזיזה טען כי הסגרתו תהיה הפרה של תקנת הציבור, וציין כי הוא כבר הורשע שלא בפניו בבלגיה באותן עבירות. בית המשפט התייחס לחשש זה של "סכנה כפולה", תוך שהוא מדגיש את עקרון הריבונות הכפולה, המאפשר למדינות שונות לתבוע את אותם מעשים על פי חוקיהן. חוק ההסגרה הישראלי דורש תנאים ספציפיים לחסימת הסגרה בעילה של סיכון כפול, כגון אדם שריצה חלק מעונשו בישראל, שאף אחד מהם לא חל על חזיזה. יתר על כן, בית המשפט נימק זאת בכך שההסגרה עולה בקנה אחד עם חובותיה של ישראל על פי האמנה שלה עם ארה"ב והדגיש את זכויות ההליך ההוגן העומדות לחזיזה בארה"ב בשל ההגנות החוקתיות שלהן, לרבות הזכות שלא לעמוד בפני סכנה כפולה. בית המשפט הגיע למסקנה כי שיקולי מדיניות ציבורית וצדק אינם מונעים את הסגרתו של חזיזה, והדגיש את החשיבות של העמדה לדין בגין פשעי סמים חוצי גבולות כאשר הם משפיעים בעיקר על מדינה אחרת.