תפ"ח 1138/06

תקציר

הנאשם, תושב רצועת עזה, הואשם בשורה של עבירות, בהן חברות בארגון בלתי חוקי, מתן שירותים לארגון בלתי חוקי, עבירות נשק, ניסיון רצח וקשירת קשר לביצוע פשע. ההגנה טענה כי הנאשם הוא "שבוי מלחמה" ויש להתייחס אליו ככזה, מעמד שיבטל את האישומים נגדו. עוד טענו כי יש לבטל את כתב האישום משום שהנאשם נחטף מרצועת עזה, שם היה צריך להישפט על ידי הרשויות המקומיות. מנגד, התביעה טענה כי למדינת ישראל הזכות להעמיד לדין את הנאשם בגין עבירות נגד ביטחון המדינה. בית המשפט הסכים עם התביעה, וקבע כי הנאשם אינו נחשב ל"שבוי מלחמה" על פי הקריטריונים שהוגדרו באמנת ג'נבה השלישית. יתר על כן, בית המשפט הדגיש כי דיני המלחמה לא קוימו, שכן מעשיו של הנאשם נועדו לפגוע באזרחים. בית המשפט דחה גם את הטענה בדבר מעצרו של הנאשם, בקובעו כי אופן העמדתו לדין לא השפיע על סמכותו. משכך, קבע בית המשפט כי למדינת ישראל סמכות שיפוט פלילית לשפוט את הנאשם בגין עבירות שבוצעו ברצועת עזה, ומעשיו נופלים לקטגוריה של "לוחם בלתי חוקי", אשר שללה ממנו את ההגנות המוקנות ללוחמים חוקיים.