ה"פ 56020-02-13

תקציר

פסק הדין מורה על ביטול שומת פיצויי ההפקעה שערך ד"ר אורי הורוביץ. בית המשפט יבחן מחדש את השומה על פי העקרונות שקבע, בהתחשב בחוזי החכירה של המשיבה עם מינהל מקרקעי ישראל, הדינים החלים והפסיקה הקודמת. פסק הדין קובע, כי ממילא קיימת השתק שיפוטי נגד המשיב, המונע ממנו לתבוע סכומי פיצויים העולים על 3 דולר למ"ר, ועל כן השומה הנוכחית אינה יכולה לעמוד. התובעת, חברת נתיבי ישראל, חברה ממשלתית המנהלת את רשת הכבישים במדינה, טענה כי בשומה היו טעויות מהותיות באשר לטיב זכויותיו של המשיב בקרקע המופקעת. השומה לא הצליחה לקבוע האם הפיצוי המגיע למשיב היה למטרות חקלאיות בלבד, או שמא יש להעריך אותו ביחס לשווי הקרקע. תחת זאת, פיצה השמאי את המשיב על פי שווי הקרקע, וגרם לכך שהסכום היה גבוה במאות אחוזים מהראוי. פעולות פקיד השומה עמדו בסתירה לפסיקה קודמת, שקבעה כי חוכר חקלאי אינו יכול ליהנות משווי פוטנציאלי של קרקע המוחכרת למטרות חקלאיות בלבד. המשיב טען כי החלטות פקיד השומה צריכות לעמוד, שכן הן התקבלו בהסכמת שני הצדדים ולא נבעו מחוסר תום לב, השפעה בלתי הוגנת או מרמה. בית המשפט הסכים עם המשיב והדגיש את היקף ההתערבות המצומצם בחוות דעת של שמאי מוסכם. פקיד השומה דן ופסק במחלוקות המשפטיות שהובאו בפניו. זאת ועוד, בית המשפט הבחין בין המקרה הנוכחי לבין פסיקות קודמות אליהן התייחס התובע, וציין כי מדובר בהליכים שונים ומעוגנים בחוקים שונים. בית המשפט דחה גם את טענות התובע כי פקיד השומה הפר את כללי הצדק הטבעי, ביצע עסקאות לא רלוונטיות וניתח אותן באופן שגוי. גם טענת התובעת בדבר חוסר תום לב והשתק שיפוטי, המבוססת על טענה קודמת של המשיב, נדחתה, שכן בית המשפט מצא כי שתי הטענות שונות ונפרדות, ועניינן עקרונות שמאות שונים. לבסוף, בית המשפט מצא כי פקיד השומה לא חרג מסמכותו, כהגדרתה בהסכם המינוי, וכי שיטת ההערכה שלו, אף שאינה אידיאלית, ראויה בהתחשב בנסיבות. פסק הדין דחה את תביעת התובעים והורה להם לכסות את הוצאות הנתבע ושכר טרחת עורך דין.