סע"ש 53675-10-17

תקציר

בית הדין לעבודה בעזודי בחן את הטענות והראיות שהוצגו בתיק הנוגע להתנכלות לכאורה במקום העבודה ובסופו של דבר החליט לדחות את התביעה. בית הדין סקר תחילה את המסגרות הנורמטיביות המנחות תביעות הטרדה ממקום העבודה, וציין את היעדר חקיקה ספציפית אך הכיר בעקרונות שנקבעו בפסיקה. בית הדין הדגיש את הצורך שהתנהגות פוגענית תהיה חזרתית ותיצור סביבת עבודה עוינת. במקרה זה, עדותה של התובעת נמצאה חסרת אמינות בשל חוסר עקביות וסתירות בין דבריה לבין הראיות. כך למשל, טענות התובע בדבר תנאי עבודה מופרזים ואיומים באלימות הופרכו על ידי עדויות מהימנות של ההגנה, ובפרט של מר אזולאי, שעדותו הייתה משכנעת. בנוסף, הראיות העלו כי שעות העבודה והתנאים של התובעת לא תאמו את טענותיה להתעללות מתמשכת. בית המשפט הדגיש את חשיבותן של הערכות אובייקטיביות בתביעות התעללות, וציין את הצורך בראיות מהימנות ובדוגמאות קונקרטיות. כמו כן הודגש הצורך בבחינת תביעות בהקשר הספציפי של כל מקום עבודה והאינטראקציות האישיות בו. בסופו של דבר, בית הדין מצא כי התובעת לא עמדה בתנאים הנדרשים לביסוס התנכלות במקום העבודה. ההחלטה גם הדגישה את ההשלכות הרחבות יותר של הרחבת תביעות ההתעללות מעבר לגבולות המוצדקים, והזהירה מפני השפעות שליליות אפשריות על היחסים במקום העבודה. תביעות אחרות של התובעת, כגון טענות בדבר הטעיית משא ומתן טרום חוזי ונזקים עקב הסתמכות על החוזה, נדחו אף הן בשל חוסר ביסוס. בית הדין לא הורה על הוצאות כלשהן בשל מצבה הכלכלי של התובעת, ופסק הדין הדוחה היה פתוח לערעור תוך 30 יום לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.