ת"צ 39018-09-20

תקציר

המבקשים, זוג נשוי, רכשו ביטוח נסיעות לחו"ל מחברת הביטוח המשיבה. כאשר סבלה המבקשת מס' 2 מאובדן טבעתה, אשר סווגה כ"חפצת ערך" על פי הפוליסה, תבעו המבקשות מחברת הביטוח פיצוי בסכום הנקוב בפוליסה בגין "חפצי ערך", 500$ בניכוי השתתפות עצמית. עם זאת, חברת הביטוח סירבה לפצות אותם בסכום זה והציעה סכום נמוך יותר, בנימוק של המגבלות ותנאי האחריות הקבועים בפוליסה. לאחר מכן הגישו המבקשים לבית המשפט בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד חברת הביטוח בשם כל מי שרכש את אותה פוליסת ביטוח ולא פוצה באופן מלא בגין אובדן או גניבה של פריטים המסווגים כ"חפצי ערך". המבקשים טענו כי חברת הביטוח הפרה את חוק חוזה הביטוח בכך שלא פירטה באופן ברור את מגבלות האחריות בפוליסה, הפרה את חוק הגנת הצרכן בכך שרמתה ולא גילתה כראוי, והפרה את חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים האוסר על תיאור מטעה של עסקאות ביטוח. חברת הביטוח טענה כי הפוליסה שלה ברורה בקביעת מגבלה של 300 דולר לכל פריט כבודה בודד, כולל "חפצי ערך". לטענת החברה, פרשנות המבקשים לפוליסה תוביל להגדלת התשלומים ולהשתתפות עצמית גבוהה יותר למבוטחים. בית המשפט בחן את הבקשה לפי חוק תובענות ייצוגיות, הקובע תנאים לאישור תובענות ייצוגיות. נמצא כי המבקשים עמדו בנטל ההוכחה הנדרש בשאלות עובדתיות ומשפטיות משותפות הנוגעות להפרת חובת הגילוי לפי סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח. פרשנותה המילולית של הפוליסה תמכה בטענת המבקשים כי חברת הביטוח לא עמדה בדרישות סעיף 3, ובית המשפט דחה את טענות חברת הביטוח. בית המשפט דן ודחה גם את טענות חברת הביטוח בדבר היעדר עילת תביעה אישית מצד המבקשים, וקבע כי הן סותרות את התנהלות החברה בזמן אמת וכי ייצוג הקבוצה על ידי המבקשים היה ראוי ובתום לב. כמו כן, קבע בית המשפט כי תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת ביותר לפתרון הסכסוך, במיוחד בהתחשב בנזק הכספי שנגרם למבוטחים וברווחים הכספיים של חברת הביטוח מפרשנותה את הפוליסה. לפיכך, הבקשה לאישור התובענה הייצוגית התקבלה. עילות התביעה שאושרו כללו הפרות של סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, סעיף 55 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים, סעיפים 2(א) ו-4(א) לחוק הגנת הצרכן, סעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים, סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט וסעיף 63 לפקודת הנזיקין. הקבוצה שהוגדרה על ידי בית המשפט כללה אנשים שרכשו את פוליסת הביטוח הרלוונטית בתוך שלוש שנים מיום הגשת הבקשה וחוו אובדן או גניבה של "חפצי ערך" מבלי לקבל פיצוי מלא. הסעד המבוקש היה הוראה לחברת הביטוח לשלם לקבוצה 447.2 מיליון שקל. המבקשים הונחו להגיש כתב תביעה מתוקן בתוך 45 יום, ולאחר מכן חברת הביטוח תגיש כתב הגנה מתוקן. בית המשפט אף פירט את דרישות הפרסום להודעה לחברי הקבוצה וקבע מועד אחרון לחברת הביטוח לשאת בהוצאות המבקשים בהליך.