ת"פ 2184/06

תקציר

הכרעת הדין דנה בטענותיהם של שלושה נאשמים (מס' 2, מס' 4 ומס' 9) שטענו כי יש לדחות את תביעתם מחוסר ראיות, טענה המכונה "לא ניתן להשיב באשמה". השופט פותח בהתוויית אמות המידה המשפטיות לקביעה האם התביעה הציגה ראיות מספיקות לכאורה כדי להמשיך. הדבר כרוך בבחינת הראיות שהציגה התביעה, מבלי לבחון את מהימנותן או משקלן, ולקבוע אם הן מקימות בסיס מספיק לאשמת הנאשמים. בעניינה של הנאשמת מס' 2, שהייתה האחות הראשית בבית החולים איתנים, עולה מהראיות כי הייתה מודעת לטיפול לקוי בחולים על ידי הנתבעת מס' 4, שהייתה אחראית על המחלקה, אך לא עשתה דבר כדי להתערב. השופט מסכם כי התביעה הציגה ראיות בסיסיות המוכיחות את יסודות העבירות המיוחסות לנאשמת מס' 2 וכי ניסיונותיה להרחיק עצמה מהמצב אינם עולים. באשר לנאשמת מס' 4, שמילאה תפקיד מרכזי בכתב האישום, מציינת השופטת כי התביעה הציגה די ראיות לכאורה המצביעות על כך שהנהיגה מדיניות טיפול פסולה במחלקה. השופטת מדגישה כי אופייה השיטתי של ההתעללות הנטענת והיעדר הפרכת שליטתה של נאשמת 4 במח"ש מביאים לכך שאין ביכולתה להימלט מאחריות. לבסוף, בפנייה לנאשם מס' 9, שהיה איש צוות עזר, מוצא השופט כי התביעה הציגה ראיות כוזבות בדבר חלקו בהתעללות במטופל, חוזה י', שידו נשברה כתוצאה ממעשיו של נאשם 9. השופט מציין כי אמנם ייתכנו סתירות בראיות, אך אין זה השלב להתייחס אליהן. ככלל, השופט קובע כי טענת ה"לא אשמה" של הנאשמים נדחית מאחר שהתביעה עמדה ברף של הצגת ראיות לכאורה לגבי עיקרי כתב האישום. לפיכך יהיה על הנאשמים להציג את הגנתם. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים ונמסר להם באמצעות דואר אלקטרוני.