ת"פ 19621-03-20

תקציר

הנאשם הואשם בשני אישומים: מעשה מגונה ושיבוש הליכי משפט. על פי החשד, הסעיף הראשון של מעשה מגונה התרחש בחדר החקירות של תחנת משטרה, שם גבה הנאשם הודעה מהמתלוננת בנוגע לתיקה האישי שאבד. נטען כי הנאשם ביצע מעשים מגונים כלפי המתלוננת במהלך אינטראקציה זו. טענה זו נתמכה בעדותה של המתלוננת, שהשופט מצא אותה אמינה ועקבית, וכן בעדויותיהם של מספר עדי תביעה שהבחינו בהלך רוחה של המתלוננת זמן קצר לאחר האירוע. ניסיונה של ההגנה להטיל דופי בגרסתה של המתלוננת לאירועים לא שכנע את השופט. האישום השני של שיבוש הליכי משפט מתייחס למזכר שכתב הנאשם למחרת האירוע. המזכר תיאר את התנהגותה של המתלוננת כבעייתית, שלטענת המאשימה הייתה שקרית. הנתבעת טענה כי תוכן המזכר נכון וסיפקה הסבר לעיתוי. עם זאת, השופט מצא את טענת המאשימה משכנעת יותר, וסבר כי הסברו של הנאשם לוקה בחסר. השופט התייחס גם לתזות אפשריות שהעלתה ההגנה בנוגע להתנהגותה הזדונית לכאורה של המתלוננת ומצא כי הן אינן סבירות. בנוסף, השופט בחן האם היו כשלים חקירתיים שהיו עלולים לפגוע בזכותו של הנאשם למשפט הוגן ולא מצא כשלים משמעותיים שיובילו לזיכוי. לסיכום, השופט קבע כי הנאשם אשם בשני האישומים מעבר לספק סביר. ההליך התנהל בדלתיים סגורות, והשופט שקל לפרסם את פסק הדין ללא פרטים מזהים, מה שאפשר לשני הצדדים להתנגד להחלטה זו בתוך עשרה ימים.