ת"פ 417/97

תקציר

במקרה משפטי זה הואשמו הנתבעים בהתקשרות בהסדרים כובלים בתחום הביטוח, תוך הפרת חוק ההגבלים העסקיים. חלק ניכר מחומרי החקירה התומכים בכתב האישום נאספו על ידי חוקרים פרטיים שנשכרו על ידי רשות ההגבלים העסקיים, אשר הנאשמים ערערו עליהם כבלתי מורשים ובלתי חוקיים, בטענה כי הם הופכים את כתב האישום לפגם על פי דיני סדר הדין הפלילי. לחילופין, הם טענו כי החקירה הבלתי חוקית אינה חלה התיישנות על חלק מהאישומים. בית המשפט המחוזי התייחס למספר סוגיות מרכזיות: הוא הגיע למסקנה כי "חקירה כדין" אינה חובה לצורך הגשת כתב אישום, בניגוד לטענת ההגנה. בית המשפט התייחס לתקדימים משפטיים הקובעים כי רק עובדי מדינה או עובדים מורשים בדרך כלל עורכים חקירות כדי למנוע התעללות פוטנציאלית או הפרות אתיות. המפכ"ל, במצב של היעדר משאבים וגיבוי מהמשטרה, הסמיך חוקרים פרטיים, שנתפסים על ידי בית המשפט כפעולה שבשיקול דעת בשל נסיבות דחופות. צעד זה נבחן על פי דוקטרינת הבטלות היחסית, תוך שימת דגש על אינטרס ציבורי ותום לב, שהצדיקו שלא לבטל את החקירה בדיעבד. בית המשפט גם דחה את הרעיון של פסילת ראיות, שכן דוקטרינת "פרי העץ המורעל" אינה ישימה במשפט הישראלי, והתמקד במקום זאת במהימנותן ובמשקלן של ראיות. בנוסף, מדובר בהתנהלות אנטי-תחרותית מתמשכת לכאורה, שהפכה את טענת ההתיישנות לבלתי פעילה, שכן עבירות אלה נתפסו כרציפות. בית המשפט דחה באופן חד משמעי את ביטול כתב האישום, והדגיש כי האינטרס הציבורי הרחב יותר ואופי העבירות מצדיקים את המשך הטיפול בתיק, והותיר את מהימנות החקירה למבחן במהלך המשפט.