בג"צ 104/87

תקציר

במקרה זה, בג"ץ דן בעתירה נגד סעיף בהסכם עבודה שכפה על עובדות לפרוש בגיל 60, בעוד עמיתיהן הגברים פרשו בגיל 65. בעתירה נטען כי מדובר באפליה פסולה נגד נשים. בית המשפט בחן האם הבחנה זו מוצדקת, ובסופו של דבר הגיע למסקנה כי מדובר בסוג של אפליה הפוגעת בשוויון ההזדמנויות של נשים בשוק העבודה. למרות טענות ראשוניות כי פרישה מוקדמת לנשים נועדה כזכות מיטיבה, בית המשפט לא מצא בסיס לגיטימי להבחנה כזו, וציין את השפעותיה האישיות, הכלכליות והמקצועיות השליליות. יתר על כן, חוק גיל פרישה שוויוני שנחקק לאחרונה הדגיש את אופיו המפלה של הסעיף, ואישר את הצורך בגיל פרישה שווה לגברים ולנשים. בית המשפט הדגיש את תפקידו בשמירה על חירויות היסוד וצידד בעותרת וקבע כי החוק צריך לתת עדיפות לשוויון בין המינים. בית הדין קבע כי הסעיף המפלה מבטל את הסכם העבודה, והוא מצדיק התערבות למרות חוסר הרצון האופייני לשנות את תנאי ההסכם הקיבוצי. בפסק הדין נקבע כי הצדדים ינהלו משא ומתן על ההשלכות המעשיות של החלטה זו לגבי זכויותיה של העותרת ונפסקו לה הוצאות. ההחלטה משקפת עקרונות רחבים יותר של שוויון ואת ההבנה המתפתחת של אפליה מגדרית במערכת המשפט בישראל.