ת"פ 35915-03-24

תקציר

הנאשם נמצא אשם בתקיפת בן זוגו. הם עיקמו את אצבעותיהם וגרמו לשברים, משכו בשיערם, הכו בראשם וסירבו לאפשר להם לפנות לטיפול רפואי – אירוע שמקורו בקנאה וברכושנות. הערכים הנפגעים כוללים את שלמות הגוף, כבודו, פרטיותו וביטחונו של המתלונן, המצדיקים ענישה חמורה. נסיבות העבירה, אופייה האלים והפגיעה המשמעותית שנגרמה מחייבים עונש מרתיע. עונשי מאסר בגין התעללות בבני זוג הם בדרך כלל מחמירים, ומשקפים את חומרת המעשים ואת הצורך בהגנה. מדיניות הענישה היא לשלול פחד מתמשך ולמנוע מקרים דומים בעתיד. בית המשפט הפנה למספר פסקי דין קודמים לצורך הנחיה וקבע כי העונש ההולם נע בטווח שבין 6 ל-24 חודשי מאסר. בבואו לשקול את עונשו של הנאשם, הכיר בית המשפט בהרתעה שהושגה בהליך הפלילי ובעברו הנקי, גילו והודאתו של הנאשם, ובכך חסך זמן שיפוטי. עם זאת, היעדר מידע המצביע על הפחתת המסוכנות ועל חומרת העבירה הוא משמעותי. באיזון בין גורמים אלה, גזר בית המשפט על הנאשם שמונה חודשי מאסר בפועל, החל ממועד מעצרם, לצד חמישה חודשי מאסר על תנאי וצו פיצוי בסך 10,000 שקלים לטובת המתלונן. כמו כן נמסר לנאשמים על זכותם לערער בתוך 45 יום בבית המשפט המחוזי. פסק דין זה בא לשקף את עקרון הצדק ולשמש גורם מרתיע, בהיותו לא התוצאה הקלה ביותר ולא הקשה ביותר האפשרית, בהתחשב בנסיבות.