ה"פ 24038-08-19

תקציר

המחלוקת נסובה סביב הסכם תמ"א 38 שנחתם בשנת 2015 בין יזם לבעלי דירות בבניין הממוקם ברחוב ז'בוטינסקי 138, 138 א' ו-140 בתל אביב. בהסכם נקבע כי היזם יבצע עבודות חיזוק במבנה הבניין בתמורה לבניית דירות חדשות על הגג והקצאת זכויות בנייה להן. תנאי מרכזי בהסכם קבע כי על היזם לקבל היתר בנייה בתוך 18 חודשים מיום הגשת הבקשה. בית המשפט מצא כי היזם לא עמד בתנאי זה, שכן היתר הבנייה לא הוצא בתוך לוח הזמנים הנקוב. כמו כן, בית המשפט קבע כי תנאי ההשעיה לא הוארך כדין. בהדגישו את חשיבות הביצוע במועד בפרויקטים אלה, הסכים השופט עם המשיבים שביקשו לבטל את ההסכם, וקבע כי אי קיום התנאי מוביל אוטומטית לסיומו. עוד נקבע בפסק הדין כי הסכם התמ"א בוטל כדין על ידי המשיבים שבבעלותם דירה בחלקה 10, שכן מסרו הודעת ביטול כדין ליזם תוך זמן סביר. עם זאת, הקביעה אם ההסכם בוטל כדין על ידי המשיבים 3 עד 5, שבבעלותם שתי דירות נוספות, לא יכלה להסתיים בתובענה זו מטעמים פרוצדורליים. בנוסף, בית המשפט הפעיל את שיקול דעתו וסירב לאכוף הסכם נפרד המגדיל את התמורה לשני המשיבים, וקבע כי הוא פוגע בעקרון השוויון בין בעלי הדירות. השופטת הדגישה כי החלטה זו לא פגעה בתוקפו החוזי של ההסכם בין היזם לבין שני המשיבים. לבסוף, הורה בית המשפט ליזם לשלם את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך הדין של המשיבים 1 ו-2, בסך כולל של 20,000 ₪, צמוד למדד, ובתוספת ריבית שנצברה ממועד פסק הדין. פסק הדין הדגיש את יעילותו, והדגיש כי על היזם לעמוד בתנאים ובלוחות הזמנים שהותוו בהסכם התמ"א המקורי.