ב"ל 40336-07-19

תקציר

התיק סובב סביב תובע, מר ש.ז., שהגיש תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי לאחר שבקשתו לדמי פגיעה נדחתה. המכון טען כי הטחורים של מר ש.ז. לא נגרמו כתוצאה מתנאי עבודתו. בית הדין לעבודה מינה שני מומחים רפואיים להערכת הקשר הסיבתי בין עבודתו של מר ש.ז. לבין מצבו הרפואי. המומחה הראשון, פרופ' ראובן אורדע, סבר כי קיים קשר סיבתי בין עבודתו של מר ש.ז. לבין הטחורים שלו, וייחס זאת למיקרוטראומה מתנודות ולצורך לרסן במהלך העבודה. עם זאת, בית המשפט מצא את חוות הדעת של פרופ' אורדע נעדרת הנמקה ומינה מומחה נוסף, ד"ר יאיר עדן. ד"ר עדן הגיע למסקנה כי אין קשר סיבתי בין עבודתו של מר ש.ז. לבין הטחורים שלו, שכן לא ידוע על קשר בין תנודות בעבודה לטחורים. בעוד ד"ר עדן הכיר בהשפעה מינורית פוטנציאלית של רעידות על טחורים, הוא הדגיש כי זה לא היה משמעותי. יתר על כן, בניגוד לפרופ' אורדע, ד"ר עדן סיפק סקירה מקיפה של מחקרים רלוונטיים וספרי לימוד כירורגיים. בית המשפט קיבל את חוות דעתו המנומקת והמבוססת היטב של ד"ר עדן ודחה את התביעה, שכן לא שוכנע כי הטחורים של מר ש.ז. קשורים לעבודה. פסק הדין התייחס גם למספר מקרים קודמים של טחורים והרלוונטיות שלהם למקרה זה. יש לציין כי בפסק דין מחייב דחה בית הדין הארצי לעבודה את הרעיון של הכרה בטחורים כקשורים לעבודה בשל ישיבה ממושכת או ריסון, דבר שהשפיע על תהליך קבלת ההחלטות של בית הדין במקרה זה. לשני הצדדים ניתנה הזדמנות להציג את טענותיהם, ובית המשפט, לאחר שיקול דעת מעמיק, צידד בנתבע, המוסד לביטוח לאומי. פסק הדין סקר בהרחבה את ההליך, את חוות הדעת הרפואיות ואת הפסיקה הרלוונטית. לפיכך נדחתה התביעה, וכל צד נשא בהוצאות המשפט שלו.