עת"מ 29222-03-13

תקציר

העותר פנה למחלקת הגבייה העירונית בשנת 2005 והגיע להסדר לפירעון חובו עם מנהל מחלקת הגבייה בעירייה. תוקפו של הסדר זה הוטל בספק משום שלא בוצע כראוי בהתאם לדרישות החוק - הוא לא תאם אף אחת מהשיטות שנקבעו למתן הנחות, והוא לא הוכן בכתב ולא נחתם בין היתר על ידי ראש העיר והגזבר. בשל פערים אלה, הסכם הפשרה נחשב חסר תוקף על פי המשפט הפרטי. עם זאת, לבית המשפט יש סמכות לקבוע את הסעד בעקבות קביעה זו. במקרה זה, השופט קובע כי יש לקיים את הסדר הפשרה למרות אי תקפות ביצועו. הדבר מוצדק בשני טעמים: ראשית, עקרון הצדק וההגינות קובע כי המשיב אינו יכול ליהנות מההסדר, לגבות תשלומים על פיו, ולאחר מכן לחזור בו כעבור שנים מבלי ליידע את העותר על בטלות ההסדר. שנית, פרק הזמן הארוך – למעלה מ-7 שנים – שחלף מאז נעשה הסדר הפשרה, יחד עם חוסר המעש של המשיב בתקופה זו, משמעם שהמשיבה התמהמהה באופן בלתי סביר בהודעה לעותרת על הביטול וכעת היא מנועה מלעשות כן. אשר על כן, העתירה מתקבלת, הסדר החוב משנת 2005 מחייב את המשיב, והמשיב מונחה שלא לנקוט בפעולות גביית חוב כלשהן כנגד העותרת עד לפירעון החוב בהתאם לתנאי הפשרה. כן חויב המשיב לשלם לעותר הוצאות בסך 7,500 ₪.