עת"מ 58734-01-13

תקציר

בית המשפט החליט לקבל את העתירה לביטול הפקעת שתי חלקות קרקע בבעלות העותרים. החלקות המדוברות הופקעו על ידי המשיבים לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות לצרכי ציבור בשנת 2005, יחד עם חלקה נוספת שלא הופקעו. העותרים טענו כי ההפקעה אינה חוקית, שכן היא לא התבססה על צורך ציבורי אלא על שיקולים אחרים, וכי חל שיהוי בלתי סביר בביצועה. עוד טענו כי גם כיום אין צורך ציבורי ספציפי בחלקות. המשיבים לא סיפקו הסבר מניח את הדעת מדוע הופקעו רק חלק מהחלקות, ולא הצליחו לשכנע את בית המשפט כי קיים צורך ציבורי קונקרטי בחלקות בשנת 2005. זאת ועוד, בית המשפט מצא בעייתיות בהתנהלות המשיבים במשא ומתן עם העותרים טרם ההפקעה. באשר לצורך הציבורי הנוכחי בחלקות, קבע בית המשפט כי טענות המשיבים בדבר מצוקת השטחים הציבוריים בפתח תקווה אינן משכנעות, מה גם שבשטח בו מוקמו המגרשים קיים עודף של שטח ציבורי. הימנעותם של המשיבים מבירור השימוש הציבורי בחלקות בעת ההפקעה, בשילוב השיהוי הבלתי סביר בביצוע ההפקעה וההתנהלות הבלתי תקינה במהלך המשא ומתן, הביאו את בית המשפט לפסוק לטובת העותרים. פסק הדין מורה על ביטול ההפקעה והשבת הקרקע לעותרים, תוך ציון כי הקרקע תיוותר מיועדת לצורכי ציבור. עוד הבהיר בית המשפט כי כל הפקעה עתידית של הקרקע תחייב נטל הוכחה כבד יותר מצד המשיבים. בקשות העותרים לסעדים נוספים נדחו, והמשיבים חויבו בהוצאות העותרים.