ע"א 1741/93

תקציר

פסק הדין עוסק בערעור על פסק דין שהפחית את תשלום המזונות החודשי מאב, המשיב, לבתו, המערערת, מ-680 ₪ ל-300 ₪ בשל התנהגותה המרדנית. האב עתר לבית המשפט בבקשה להפחית עוד יותר את דמי המזונות שהוא משלם, בנימוק שבתו מסרבת להיפגש איתו או לתקשר עמו. קודם לכן היה הסכם גירושין, שקבע תשלום חודשי של 330 ש"ח, שהוגדל ל-450 ש"ח ב-1989. בית המשפט הכיר בכך שניתן לפטור קטין מורדן מתשלום מזונות, אך זהו צעד קיצוני שיש לנקוט בו רק בנסיבות חריגות. השופטים קובעים כי מרדנותה של הבת נובעת מהאווירה הקשה לאחר גירושי הוריה, וכי אין לפטור את האב מחובת מזונותיו, מה גם שאין בידי האם אמצעים לפרנס את בתה כראוי. פסק הדין מבטל את פסק הדין הקודם ומורה לדון מחדש בתיק בבית המשפט המחוזי כדי לקבוע את הסדרי המגורים ואת יכולתה של האם לפרנס את הבת. עד לקבלת החלטה חדשה, על האב להמשיך לשלם את סכום המזונות המקורי שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי. בנוסף, נדרש המשיב לשאת בהוצאות המשפט של המערערת, בסך 2,000 ₪. שני השופטים, השופט ד' לוין והשופט ט' אור, מסכימים עם פסק דינה של הנשיאה.