ע"פ 3477/09

תקציר

השופט דנציגר מבית המשפט העליון דחה הן את ערעורי המערער והן את ערעורי המשיב. אשר לערעורו של המערער על הכרעת הדין, מסכים דנציגר עם החלטת בית המשפט המחוזי, שהעדיף את עדותם של שלושה עדים על פני הודעותיהם במשטרה. השופט מדגיש את חוסר רצונה של ערכאת הערעור להתערב בענייני בירור עובדות ומהימנות עדים, שהם נקודות החוזק של בית המשפט הפרוצדורלי. מסקנתו של דנציגר היא כי טענת המערער כי הוא נהג מונית תמים אינה סבירה ועומדת בסתירה לרישומי טלפון ולעדויות עדים. השופט תומך גם בקביעתו של בית המשפט המחוזי בדבר מעורבותו של המערער בעבירות כשותף לביצוע העבירות, וקובע כי מעשיו תרמו תרומה משמעותית לביצוע העבירות. בסוגיית ערעורו של המערער בעניין חקירת שלושת העדים, ששפת אמם ערבית, מודה דנציגר בפגמים הפרוצדורליים אך מציין כי הרשעתו של בית המשפט המחוזי התבססה על עדותם של העדים בבית המשפט ולא על הודעותיהם במשטרה. בערעורו של המשיב על גזר הדין, דנציגר אינו רואה עילה להתערב, שכן גזר דינו של בית המשפט המחוזי היה בטווח המקובל ומבוסס על נסיבות המקרה. ככלל, השופט דנציגר אינו מוצא טעם באף אחד מהערעורים ומציע לדחות את שניהם, הצעה המוסכמת על השופטים ג'ובראן והנדל.