עת"מ 65609-05-17

תקציר

הדיון נסוב סביב סמכותה של הוועדה הבוחנת לכלול שאלות מסוימות בבחינה. העותרים טוענים כי הוועדה נעדרה סמכות לכלול שאלות 20/1 ו-24/37, הנוגעות לסדרי הדין של בית הדין לעבודה, שכן אלה אינן מנויות בתקנות הרלוונטיות. עם זאת, בית המשפט מצדד במשיבים, הטוענים כי המונח "סדר דין אזרחי" בתקנות מקיף את ההליכים בבתי המשפט האזרחיים השונים, לרבות בתי הדין לעבודה. שאלה 92/89, בדבר האפשרות לוותר על עמלות בהעברת רישומי משכנתא, מאותגרת אף היא בשל היותה מחוץ לתחום הרגולציה. בית המשפט דוחה טענה זו בקובעו כי סוגיית האגרות היא חלק מהליכי רישום המקרקעין או, לכל הפחות, נופלת תחת הקטגוריה של "עקרונות המיסוי הכרוכים בטאבו". במעבר לשאלות ספציפיות טוענים העותרים כי יש לפסול את שאלה 9/12 בשל טעות דפוס לכאורה, אך בית המשפט מוצא כי ניתן להבין את השאלה ולענות עליה ללא קושי מיוחד. שאלה 29/32, שעניינה בית המשפט בו יש להגיש עתירה לקביעת הסגרתו של אדם, נדונה על יסוד סתירה לכאורה בין חוק ההסגרה לבין תקנות ההסגרה. בית המשפט פוסק לטובת התשובה הנכונה מבחינה משפטית, המבוססת על חוק ההסגרה, ומדגיש כי הוראות רגולטוריות אינן יכולות לגבור על הוראות חוק. שאלה 30/31, הנוגעת לסמכות המהותית לדון בתביעות הנוגעות למקרקעין לא רשומים, נתונה לדיון רב. בית המשפט מסכים כי הפסיקה הנוכחית אינה נותנת תשובה חד משמעית וכי השאלה הייתה צריכה להציע תשובה נכונה אחרת, והיא ששתי הטענות יידונו בבית משפט השלום (תשובה א'). מספר עתירות מתמקדות בשאלה 66/75, השואלת על העילה הראויה לערעור על צו לפירוק אגודה שיתופית. אף אחת מהתשובות שניתנו אינה נכונה, אך בית המשפט מסרב לפסול את השאלה. היא מקבלת את טענת המשיבים כי על הנבחנים להכיר את החוק והתקנות הרלוונטיים לבחינה וכי יש להכיר בתשובה הנכונה ביותר, קרי פנייה לשר העבודה. בית המשפט מקבל חלקית את הטענות בעניין שאלה 67/74, השואלת בדבר פירוק אגודה שיתופית. הוא מורה לוועדה להכיר בתשובה אחרת, ד', כנכונה, שכן היא סבירה ויש לה בסיס בדין, בניגוד לתשובה שנבחרה. על שאלות 73/68 ו-89/92 מערערים אף הם, אך בית המשפט דוחה את הטענות ומדגיש כי הן מזמינות את בית המשפט לשמש ערכאת ערעור על החלטות הוועדה הבוחנת, ואין זה מתפקידו של בית המשפט. בנוסף, בית המשפט מתייחס לתנאים במהלך הבחינה, לטענות על חוסר סמכות בוועדה הבוחנת ולבקשה להגשת חוות דעת של עורך דין. היא דוחה טענות אלה ומדגישה כי הפנייה של הנבחן אינה לפנות לבית המשפט אלא להעלות את טענותיו בפני הוועדה. לבסוף, בקשה לתיקון עתירה נדחית מחמת שיהוי וחוסר צדק. העתירות נדחות ברובן, והעותרים נדרשים לשאת בהוצאות המשיבים ובשכר טרחת עורכי הדין, למעט חריגים מסוימים.