ת"צ 9898-09-18

תקציר

פסק הדין דוחה את הבקשה לדחות תביעה ייצוגית שהגיש עובד לשעבר בחברת התעופה אל על נגד החברה בשם דייליה הנוכחיים. בתביעה נטען כי החברה לא שילמה לדייליה את שכר המינימום כנדרש בחוק, בפרט בכל הנוגע לאי תשלום שכר ותק נוסף לכאורה. פסק הדין קובע תחילה כי התובענה הייצוגית, במקרה זה, נופלת בגדר החריגים הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות, המונע תביעות מסוג זה כאשר קיים ארגון עובדים פעיל המייצג את העובדים באופן קולקטיבי. ידוע כי ההסתדרות, איגוד מקצועי רב עוצמה, מקיימת יחסי עבודה קיבוציים מתמשכים עם אל על וחתמה על הסכמים קיבוציים רבים בשם העובדים. בית המשפט מדגיש את חשיבות השמירה על כוחם של ארגוני העובדים ואת הפגיעה הפוטנציאלית ביחסים הקיבוציים שעלולה לנבוע מתביעות ייצוגיות מתחרות. כמו כן, נקבע כי תוספת שכר הוותק אינה זכות קוגנטית אלא זכות בהסכמה, הנגזרת מהסכמים קיבוציים. מהראיות עולה כי שכר זה הוסכם במשא ומתן קיבוצי ואינו מוזכר במפורש בהסכמים הקיבוציים הנוכחיים. לפיכך, הטענה כי חברת התעופה הפרה את חוק שכר מינימום מבוססת על פרשנות ההסכמים, אשר בית המשפט מוצא כי אינה מתאימה לתביעה ייצוגית. גם למבקשת, עובדת לשעבר, לא נמצאה עילת תביעה אישית, שכן הפרשנות שהיא מציגה אינה משכנעת. מאחר שהתביעה נופלת בגדר החריגים ולמבקש אין עילת תביעה ברורה, הבקשה לתביעה הייצוגית נדחית. בנוסף, חויב המבקש לשלם לאל על 50,000 ₪ שכר טרחת עורך דין ו-10,000 ₪ הוצאות משפט.