בש"פ 3562/11

תקציר

השופט דחה את הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לעצור את המערער עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. השופט הדגיש את החשיבות של שמיעת ערעורים על מעצר בהקדם, גם אם ההחלטה אינה מביאה לשחרור מיידי של העצור, והכיר בהשלכות המשפטיות המשמעותיות של החלטות אלה. לגופו של ערעור הסבירה השופטת כי בשלב הארכת המעצר דרישת המשיב היא להציג ראיות לכאורה לאשמה, השונה מסטנדרט ההוכחה הנדרש בהליך העיקרי. לאחר בחינת חומר הראיות, הגיע השופט למסקנה כי אכן קיימת תשתית ראייתית מספקת למעצרו של המערער. ראיות אלה כללו את עדותו של עד מדינה שטען כי ראה את המערער עם אקדח, עקב אחריו וצפה במעשיו; דוחות מעקב שתאמו את גרסת עד המדינה לאירועים; רישומי טלפון שתמכו בעיתוי האירוע; ושתיקתו של המערער בחקירה. בנוסף, השופט מצא את עדותו של עד המדינה אמינה, וציין את דבקותו בגרסתו לאירועים ואת חוסר נכונותו להיענות להצעות החוקר בנוגע ללבושו של המערער. השופט ציין גם את הדמיון בין עדותו של עד המדינה לבין עדותו של עד נוסף, אשר תומכת בקיומן של ראיות לכאורה. לפיכך, קבע השופט כי החלטת בית המשפט המחוזי לעצור את המערער הייתה מוצדקת ודחה את הערעור.