ת"א 71585-05-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של ההחלטה, בהתבסס על הנתונים בלבד, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים: **הקדמה** החלטה זו של בית משפט השלום באשקלון (השופטת אורית סלהוב חדד) עוסקת בבקשת תובעת, המיוצגת על ידי "פלוני", למנות מומחה רפואי בתחום הנוירולוגי, בנוסף למומחה האורטופדי שכבר מונה. התובעת נתבעת על ידי "כלל חברה לביטוח בע"מ" בגין נזקי גוף שנגרמו לה בשתי תאונות דרכים. ההחלטה נוגעת בלב ליבה של סוגיית מינוי מומחים בהליכי תאונות דרכים, ובפרט, מידת הסבירות והראיות הנדרשות לכך. **עקרונות משפטיים מרכזיים** 1. **מטרת הליך מינוי מומחה:** בית המשפט מדגיש (סעיף 7) את הגישה הליברלית של הפסיקה, לפיה הליך בקשה למינוי מומחה הוא "האמצעי היחיד להוכחת נכותו וטיב פגיעתו הרפואית של תובע בתאונת דרכים". עיקרון זה מעוגן בפסיקה (רע"א 3497/98 רזין נ' המגן חברה לביטוח בע"מ). 2. **סף הראיות הנדרש:** * **ראשית ראיה:** הפסיקה קובעת כי למינוי מומחה די "בראשית ראיה" לקיומה של נכות, וכן "בראשית ראיה לקיומו של קשר סיבתי אפשרי" בין התאונה לממצאים (סעיף 7). הדבר משקף את הרצון לאפשר לתובעים להוכיח את זכאותם, גם כאשר הראיות הרפואיות הראשוניות אינן חד משמעיות. * **רמת סבירות נמוכה:** בית המשפט אף עשוי להסתפק "ברמת סבירות נמוכה לקיומו של קשר סיבתי" (סעיף 7), בהתאם לפסיקה (רע"א 4911/09 סהר ציון נ' כשרי). 3. **מגבלות הליך מינוי מומחה:** * **"כלי לדייג ראיות":** למרות הגישה הליברלית, בית המשפט מבהיר כי "בקשה למינוי מומחים אינה משמשת כלי לדייג ראיות רפואיות שאין להן אחיזה" (סעיף 7, ציטוט מרע"א 4911/09). עיקרון זה נועד למנוע שימוש לרעה בהליך, ולהבטיח שמינוי מומחה ייעשה רק כאשר יש בסיס עובדתי סביר. * **רצף טיפולי:** על התובע להצביע על "קיומו של רצף טיפולי מאז קרות התאונה ועד למועד הגשת בקשתו". אין להסתפק במסמכים רפואיים הסמוכים למועד התאונה בלבד (סעיף 7, בש"א (ת"א) 162324/05 שטרן מינה נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב "הפול"; ת.א (ת"א) 123459/00 ליבוביץ עדי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ). עיקרון זה נועד לוודא כי הפגיעה היא בעלת השפעה מתמשכת ומצדיקה בירור רפואי מעמיק. 4. **מעמד חוות דעת המומחה:** * **שיקול דעת בית המשפט:** בית המשפט אינו כבול באופן מוחלט לקביעת המומחה בנוגע לצורך במינוי מומחה נוסף. התובעת מצביעה על כך (סעיף 4), ובית המשפט מאשר זאת (סעיף 9). * **נטיית בית המשפט לאמץ את המומחה:** עם זאת, כאשר קביעת המומחה מבוססת על "שיקולים מקצועיים", בית המשפט "יטה שלא להתערב". הכלל הוא אימוץ חוות דעתו של מומחה בית המשפט, אלא אם קיימת סיבה בולטת לעין שלא לעשות כן (סעיף 9, ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי; ע"א 7617/07 יחזקאל יומה נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ). 5. **ספק של בית המשפט:** בית המשפט ישקול מינוי מומחה נוסף רק כאשר "נותר בלבו הוא ספק בנוגע ליכולתו להכריע בדבר מצבו הרפואי של התובע על בסיס הראיות וחוות דעת הרפואיות אשר הונחו לפניו" (סעיף 11, רע"א 7479/18 פלוני נ' קרנית חברה לביטוח בע"מ). **ניתוח ההחלטה לגופו של עניין** 1. **היחס בין הבעיה האורטופדית לנוירולוגית:** * נקודת המוצא של בית המשפט, כפי שצוינה בהחלטה מיום 14.1.26, היא שהיבטים נוירולוגיים לכאורה שהוצגו "הם בזיקה לבעיה הנחזית בעמוד השדרה הצווארי" (סעיף 8). * הפניה המקורית של נוירולוג שבדק את התובעת הייתה לבירור אורטופדי ופיזיותרפיה (סעיף 8), מה שהחזק ב"סברתו של בית המשפט לפיה בפועל מעט ההיבטים הנוירולוגים קשורים בטבורם לרובד האורטופדי" (סעיף 8). * מינוי המומחה האורטופדי, ד"ר שייניס, נועד "לוודא" סברה זו (סעיף 8). 2. **עמדתו של המומחה האורטופדי (ד"ר שייניס):** * ד"ר שייניס קבע כי התאונה השנייה הותירה 2.5% נכות, ואילו התאונה הראשונה לא הותירה כל נכות (סעיף 3). * באשר לסוגיית מינוי הנוירולוג, ד"ר שייניס "שלל צורך במינוי בציינו שלאחר בדיקת התובעת לא נמצאו ממצאים המעידים על בעיה נוירולוגית כלשהי" (סעיף 3). * ד"ר שייניס התייחס באופן מפורש לבדיקות שביצע, כולל התייחסות להיבטים נוירולוגיים, לתלונות התובעת על הקרנה, נימול וחולשה, ולבדיקת EMG. הוא ציין כי ממצאי ההדמיה מלמדים על שינויים ניווניים אופיניים לגיל ועל העדר לחץ משמעותי על מרכיבים עצביים (סעיף 10). * חשוב לציין כי ד"ר שייניס אף "מביע התרשמותו לגבי חוסר מהימנות התובעת בבדיקתה" (סעיף 5). 3. **טענות הצדדים:** * **התובעת:** עומדת על מינוי נוירולוג, למרות קביעת ד"ר שייניס, ומפנה לפסיקה לפיה שיקול הדעת לגבי מינוי מסור לבית המשפט (סעיף 4). * **הנתבעת (כלל ביטוח):** מתנגדת בתוקף, ורואה בבקשה ניסיון "לדוג" אחר נכויות. היא מדגישה כי ד"ר שייניס שלל חסרים נוירולוגים וכי אין הצדקה למינוי (סעיף 5). 4. **החלטת בית המשפט - דחיית הבקשה:** * בית המשפט דוחה את הבקשה, תוך שהוא מסתמך על הנתונים בתיק ועל הוראות הפסיקה (סעיף 6). * **היעדר חידוש:** בית המשפט קובע כי התובעת "אינה מחדשת דבר מעבר לשהיה ידוע בבקשתה המקורית הנושאת תיעוד דל למדי" (סעיף 10). * **התבססות על קביעת המומחה:** בית המשפט מקבל את קביעתו של ד"ר שייניס כי אין צורך במינוי נוירולוג, כשהוא נסמך על כך שקביעה זו מבוססת על שיקולים מקצועיים (סעיף 9) ושהמומחה התייחס לממצאים הרלוונטיים (סעיף 10). * **היעדר ספק של בית המשפט:** בית המשפט קובע כי אין לו ספק באשר ליכולתו להכריע במצב הרפואי, וכי אי שביעות רצונה של התובעת מקביעת המומחה האורטופדי אינה מצדיקה חיפוש אחר אפשרויות לא מבוססות (סעיף 11). * **החריג לעניין הוצאות:** באופן חריג, בית המשפט נמנע מלפסוק הוצאות לטובת הנתבעת, מה שיכול להעיד על רגישות מסוימת למצב התובעת או על רצון לקדם את ההליך ללא עיכוב נוסף. **חידושים משפטיים או דגשים מיוחדים** * **יישום עקבי של עקרון "היעדר דייג ראיות":** ההחלטה מדגימה כיצד בית המשפט מיישם את המגבלה על הליך מינוי מומחה, לפיה אין זה כלי ל"דייג" ראיות. כאשר המומחה שמונה (על ידי בית המשפט) קובע באופן מפורש שאין ממצאים המצדיקים בירור נוסף, וקביעה זו מבוססת על בדיקה מעמיקה והתייחסות לממצאים, בית המשפט נוטה שלא להתערב, גם אם התובע אינו שבע רצון. * **הדגשת הקשר הסיבתי המובנה בין פגיעות צוואריות לבעיות נוירולוגיות:** בית המשפט מכיר באפשרות שפגיעות צוואריות יגרמו לתסמינים נוירולוגיים, אך מדגיש שצריך להראות שהם "בזיקה" לבעיה האורטופדית. כאשר המומחה מפריד באופן ברור בין הבעיות, או שקובע שאינן קשורות, וכי היבטים נוירולוגיים לכאורה מקורם בתהליכים ניווניים שאינם קשורים לתאונה, הדבר מחזק את עמדת הנתבעת. * **חשיבות ההתייחסות המפורשת של המומחה:** הדבר הבולט ביותר בהחלטה הוא כיצד בית המשפט סומך על חוות דעתו של המומחה, **כאשר המומחה טורח להתייחס באופן מפורש** לתלונות התובעת, לבדיקות שביצע (כולל EMG), ולפרש את הממצאים (כולל ממצאי הדמיה). הדבר מבטיח שהמומחה אכן בחן את הסוגיות הרלוונטיות ולא התעלם מהן. * **הסתמכות על התרשמות המומחה:** הכללת התרשמותו של המומחה לגבי "חוסר מהימנות התובעת" (סעיף 5) כגורם משפיע, אף כי לא מוזכרת באופן מפורש כעילה לדחייה, מלמדת על כך שגורמים אלה נלקחים בחשבון בשיקול הדעת של בית המשפט, במיוחד כאשר הם משפיעים על הערכת הראיות והממצאים. **סיכום** החלטה זו ממחישה את האיזון העדין שבית המשפט שומר בין הגישה הליברלית למינוי מומחים לבין הצורך במניעת שימוש לרעה בהליך. כאשר מומחה מטעם בית המשפט (מומחה אורטופדי במקרה זה) בדק את התובעת, התייחס באופן מפורש לתלונותיה, ובחן את הממצאים הרלוונטיים, וקבע באופן חד משמעי כי אין צורך במינוי מומחה נוסף בתחום הנוירולוגי – בית המשפט ייטה לאמץ קביעה זו, אלא אם כן מוצגות ראיות חזקות וחדשות המצדיקות אחרת. במקרה זה, התובעת לא הצליחה להרים את הנטל להוכיח כי יש מקום לחרוג מקביעתו המקצועית של המומחה.