דב"ע לה/11 - 01

תקציר

עניינו בהחלטת ועדה רפואית לעררים בדבר פגיעת העבודה של המערער ודרגת הנכות הנובעת ממנה. הוועדה קבעה כי למערער שני ליקויים, האחד קשור לפגיעה בעמוד השדרה המותני והשני להפרעות פסיכוטיות, כל אחד מהם בשיעור נכות של 20%, והפעילה את תקנה 12 כדי להגיע לשיעור נכות כולל של 36%. התקנה קובעת כי במקרים של ליקויים מרובים מאותה פגיעה בעבודה, אחוזי הנכות בגין הליקוי החמור ביותר מיוחסים במלואם, ואילו לשאר הליקויים ניתנים אחוזים משלימים. עם זאת, מאחר שלשני הפגמים היה אחוז שווה, טענה המערערת כי התקנה הופעלה באופן שגוי והובילה לתוצאה בלתי סבירה. בית המשפט הסכים כי אין לפרש את התקנה באופן שיוביל לתוצאה בלתי סבירה וסגר את הלקונה הרגולטורית בקובעו כי במקרים כאלה יש לראות פגם אחד כבעל מלוא המשקל. בנוסף, התייחס בית המשפט להפעלת סמכויות הוועדה לפי תקנה 15, המאפשרת הגדלה או הקטנה של שיעור הנכות בהתאם לנסיבות הפרטניות. בית המשפט קבע כי החלטת הוועדה להעלות את השיעור ברבע בלבד הייתה שגויה בשל היעדר הנמקה, במיוחד כאשר המלצה קודמת של הוועדה הציעה העלאה גבוהה יותר. הערר התקבל, והעניין הוחזר לוועדה להחלטה מנומקת במלואה על תחולת תקנה 15. שני הצדדים נשאו בעלויות שלהם.