עת"מ 42115-02-16

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לעתירה שהגישו העותרים נגד החלטת הרשות המקומית המשיבה שלא להנפיק להם אישור לרישום נכס על שמם, בשל חוב היטל השבחה שלא שולם. עיקר הדיון נסוב סביב טענת השיהוי, שהועלתה על ידי העותרים, לפיה חוסר המעש הממושך של הרשות המקומית לגביית החוב מזה כעשור אמור למנוע ממנה לעשות כן כעת. בית המשפט פותח בביטול התנגדותו המקדמית של המשיב בדבר אי מיצוי ההליכים, ובכך מאשר את סמכותו בעניין. לאחר מכן היא מתייחסת לסוגיית השיהוי, תוך הכרה בחובת הרשות לגבות חובות תוך זמן סביר, במיוחד כאשר תקופת ההתיישנות אינה חלה. השופט בוחן בהרחבה את נסיבות המקרה, לרבות התנהלות הצדדים. הם מוצאים כי מודעותם של העותרים לחוב, הכרתם בתוקפו והתנהלותם חסרת תום הלב בהתחמקות מרישום ותשלום, מפחיתה באופן משמעותי מכוחה של טענת השיהוי, חרף השיהוי הבלתי סביר של הרשות. עם זאת, השופט מביע תרעומת על התנהלות הרשות ומחליט להפחית את חיובי הריבית והשערוך על החוב. בסופו של דבר, בית המשפט דוחה את בקשת העותרים לבטל את החוב אך מורה על שינוי שיעורי הריבית. שני הצדדים אחראים להוצאות המשפטיות שלהם.