בד"א 179/01

תקציר

המערער הורשע במעשה מגונה ונגזרו עליו חודשיים מאסר בפועל, 34 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 5,000 ₪ בבית משפט השלום בתל אביב. ההרשעה נבעה מהסדר טיעון, שהתביעה והסנגור ביקשו לכבד. עם זאת, בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין חרג מהסכם זה והטיל עליו עונש של השעיה בפועל. הערעור לבית המשפט המחוזי התייחס לחומרת העונש וטען לעונש מאסר מותנה בהתאם להסדר הטיעון המקורי. דעת הרוב פסקה לטובת המערער, קיבלה את הערעור וקבעה את עונש ההשעיה בפועל. בית המשפט קבע כי יש להתנות את מלוא העונש, כפי שהוצע בתחילה בהסדר הטיעון. השופט חיים משגב הדגיש כי יש לכבד הסדרי טיעון אלא אם הם בלתי סבירים, ובמקרה זה החריגה אינה משמעותית דיה כדי להצדיק סטייה מההסכם. רחל שיבר, שהסכימה עם פסק הדין, הוסיפה כי דעת הרוב של בית משפט קמא אינה מצדיקה די הצורך את יציאתו מהסדר הטיעון. היא ציינה כי נסיבות המקרה – אירוע חד פעמי ונסיבותיו האישיות של המערער – מצביעות על כך שהסדר הטיעון היה ראוי ולא חרג באופן משמעותי מהעונש הראוי. שייבר התייחס גם לביקורת השיפוטית על הסדרי טיעון, תוך הדגשת נקודות מבט שונות על תפקידם בהליך הפלילי. לפי תפיסה אחת, תפקידו של בית המשפט הוא לבחון את האיזון בין העונש המוסכם לבין העונש ההולם, ואילו גישה אחרת מתמקדת בבחינת האינטרס הציבורי והשיקולים העומדים בבסיס ההסדר. לטענתה, סוגיה זו, הרלוונטית במיוחד בהליכים משמעתיים, ראויה לדיון מעמיק יותר.